ת"א 67571-05-20

תקציר

תיק בית המשפט סובב סביב תביעה למתן חשבונות בקשר לסכסוך שותפות עסקית. התובעת, שהשקיעה בעסק 100,000 ₪, טענה כי היא זכאית לחשבונות נוספים מעבר למה שכבר סופק, וטענה לשותפות עם הנתבעת. עם זאת, השופטת קבעה כי לא התקיימו יחסי שותפות, ולכן התובעת זכאית לחשבונות רק בגין חלקה ברווחים (10%) כמפורט בחוזה. מאחר שהתובעת כבר קיבלה חשבונות אלה, נדחתה תביעתה להמשך הפרשת חשבונות. באשר לטענות על הפרת ההסכם, קבעה השופטת כי התובעת החליטה לעזוב את העסק מסיבותיה שלה וכי הנתבעת לא הפרה את החוזה. התובעת טענה כי עזבה משום שהנתבע לא שילם לה את הרווחים המגיעים לה ולא שיתף אותה במסמכי העסק. השופטת קבעה כי הנתבעת לא הייתה מחויבת לחלוק עם התובעת את כל המסמכים העסקיים שכן היא לא הייתה שותפה וזכאותה הוגבלה לצפייה בדוחות השנתיים לצורך חישוב חלקה ברווחים. עוד ציינה השופטת כי התובעת לא קיבלה את מלוא רווחיה בשל טענת קיזוז לגיטימית של הנתבעת. כמו כן, התייחסה השופטת לפיצוי המוסכם המוזכר בחוזה, בו נקבע כי אם התובע יעזוב את העסק בתוך שנתיים, יקבל הנתבע פיצוי בסך 200 אלף שקל. השופטת הכירה בכך שסכום זה נראה בלתי סביר וחסר קשר סביר לנזק שהיה צפוי בעת חתימת החוזה. הם קבעו כי השקעתה של התובעת בסך 100,000 ₪ יכולה להיחשב כפיצוי חלקי בגין עזיבתה המוקדמת והקטינו את הפיצוי המוסכם לסכום זה. בסופו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי סכומי שתי התביעות מקזזים זה את זה. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, וכתוצאה מכך נדחו שתי התביעות.