ע"א 346/79

תקציר

מדובר בבני זוג נשואים שהיו נשואים למעלה מעשר שנים והיו בעלי עבר התדיינות עשיר בענייני מזונות וגירושין. המשיבה (האישה) ביקשה להגדיל את תשלומי המזונות מהמערער (הבעל) בתיק מ.א. 2261/76. ביום 20.1.1977 נקבעו מזונות זמניים, אך בהמשך הגיעו הצדדים להסכם גירושין. משכך, ביקש המשיב לדחות את התביעה בתיק מ.ע. 2261/76, אשר התקבל. אולם, חודשים לאחר מכן, ניסה המשיב להחיות את התביעה, וביקש להגדיל את דמי המזונות. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, והוביל את המשיב לערער לערכאה גבוהה יותר. השאלה שעמדה בפני בית המשפט העליון הייתה האם המשיב יכול להחיות את התביעה בתיק מ.ע. 2261/76. בית המשפט, בראשות השופט שמגר, קבע כי דחיית התביעה משמעה גם ביטול מזונות זמניים שנפסקו באותו מקרה. השופט שמגר טען כי צו המזונות הזמני תקף רק עד להכרעה סופית לגופה של התביעה. מאז נדחתה התביעה, חדלה הוראת השעה להתקיים. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי למשיב היו אפיקים אחרים לתבוע פיצויי מזונות או לטפל בחששות אחרים, אך לא תמך בהחייאת התביעה הקודמת. השופט ויתקון והשופט אשר הסכימו עם החלטתו של השופט שמגר וקבעו פה אחד. המשיב חויב לשאת בהוצאות המערערת, בסך 3,000 ל"י. בפסק הדין הודגש כי פסק דין זה לא קבע את תוצאותיהן של החלטות עתידיות כלשהן בנוגע למזונות או להליכי גירושין.