תא"ח 47928-02-20

תקציר

התובעת, אישה מבוגרת שבבעלותה נכס מסחרי המושכר לנתבעים לשימוש במסעדה, פנתה את הנתבעים לבית המשפט בגין אי עמידה בתנאי החוזה. בחוזה השכירות נקבע כי על הנתבעים להפקיד פיקדון במזומן בסך 50,000 ₪ ולחתום מראש על שנים עשר שיקים כבטוחה כדי לוודא שימלאו את התחייבויותיהם לשכירות, לרבות תשלומי שכר דירה במועד, פינוי הנכס בתום השכירות ותיקון נזקים. התובעת טענה כי הנתבעים הפרו את החוזה בכך שלא העמידו את הפיקדון וכי שיק לדמי שכירות שמועד פירעונו במאי 2020 לא כובד בשל מחסור בכספים. הנתבעים טענו כי הצדדים הסכימו בעל פה לשנות את תנאי השכירות, בטענה כי נתנו לתובעת 12 שיקים כבטוחה ויחתמו על שטר ערבות, ובכך ייתרו את הצורך בפיקדון. עם זאת, השופט מצא את עדותו של התובע אמינה יותר ועולה בקנה אחד עם הראיות שהוצגו. נפסק כי הנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם בנוגע לשינוי הנטען, מה גם שלא הציגו את שטר הביטחון. עוד קבע השופט כי התובעת לא ויתרה על זכותה לדרוש את הפיקדון במזומן, במיוחד לאור ההיסטוריה הקודמת של תביעות פינוי בשכירות. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי הפרת חוזה השכירות על ידי הנתבעים הייתה יסודית. אי תשלום דמי השכירות ואי העמדת הפיקדון, שנועד להבטיח את האינטרסים של התובע ולשמש גורם מרתיע מפני הפרת חוזה, נחשבו להפרות חמורות שקרסו את יסודות ההסכם. גם אם ההפרות לא נחשבו מהותיות, התובע העניק לנתבעים ארכות לתיקון המצב, אך הם לא עשו כן. טענת הנתבעים כי משבר הקורונה היה אחראי לאי תשלום דמי השכירות לא התקבלה שכן חסרו בה פירוט וראיות להשפעתו על עסקי הנתבעים באופן ספציפי. מאחר שהנתבעים ביצעו הפרות יסודיות של חוזה השכירות, היה רשאי התובע לבטל את החוזה ולתבוע פינוי. השופט פסק לטובת התובע והורה לנתבעים לפנות את הנכס המושכר עד ליום 31.8.20 ולשלם לתובע תוך 30 יום שכר טרחת עורך דין והוצאות בסך 700 שקל.