הפ"ב 8022-06-11

תקציר

החלטת בית המשפט היא לדחות את בקשת שפיר לבטל את פסק הבוררות ולאשר את פסק הבוררות ואת מכתב ההבהרה שנתן הבורר שי מרגולין. פסק הבוררות הוא תוצאה של מנגנון יישוב סכסוכים המבוסס על הסכמה פרוצדורלית של הצדדים המעורבים. ביודעם את אופיו החוזי של מוסד זה, בתי המשפט נמנעים מלהתערב בתוצאות הליכי בוררות, ויעשו זאת רק במקרים של עוול משמעותי. במקרה זה החליטה השופטת כי אין עילת ביטול שכן הבורר בחן נאמנה את כל התביעות וטיפל בהן על פי הראיות והסכם הבוררות. באשר לטענתו של שפיר כי הבורר היה מוטה בשל קשריו העסקיים עם שיכון ובינוי, קבעה השופטת כי הסכם הבוררות מכיר ומסכים ליחסים הקיימים של הבורר עם שני הצדדים, ואינו אוסר על התקשרויות עתידיות. לפיכך, שירותי הייעוץ של הבורר לשיכון ובינוי במהלך הבוררות לא היוו הפרה של ההסכם. השופט דחה גם את טענותיו של שפיר כי הבורר לא הכריע בכל העניינים, וקבע כי פסק הבורר ומכתב ההבהרה מספיקים ואינם דורשים הסבר נוסף. יתר על כן, השופטת חלקה על טענתה של שפיר כי הבורר חרג מסמכותו במכתב ההבהרה, וציינה כי שפיר עצמה ביקשה הבהרות והמכתב רק פירש את פסק הבוררות המקורי. לבסוף הדגישה השופטת כי עילות הביטול לפי סעיף 24 לחוק הבוררות כפופות למבחן עיוות הדין, שלא היה קיים במקרה זה. בסופו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי פסק הבוררות צריך לעמוד על כנו, והורה לשפיר לכסות את הוצאותיה של שיכון ובינוי ושכר טרחת עורך דין בסך 18,000 ₪.