עת"מ 38076-09-21

תקציר

העותרים ביקשו להגדיל את כמות הבוצה המעובדת באתרם, אך המועצה דחתה את בקשתם. לאחר מכן הגיש העותר עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים לערער על החלטת המועצה, בבקשה לסעד הצהרתי ומנדטורי. עם זאת, השופט קבע כי יש לדחות את העתירה. השופטת טענה כי מאחר שזכויות העותרת וחובות המועצה נבעו מהסכם חוזי, הרי שהמחלוקת היא אזרחית/חוזית במהותה, הגם שמדובר בטענות של המשפט המנהלי. לבית המשפט לעניינים מנהליים לא הייתה סמכות עניינית לדון בעניין, והליך אזרחי היה הפורום המתאים לבחינת הטענות לעומקן. יתר על כן, העתירה נדחתה גם משום שהיה קיים סעד חלופי ומתאים יותר – תביעה אזרחית. לבסוף ציינה השופטת כי העתירה הוגשה באיחור משמעותי, שגם הצדיק את דחייתה. לעותרים הייתה הזכות להגיש בקשה חדשה להגדלת כמויות הבוצה מדי שנה, ואת בקשתם הנוכחית ניתן היה להגיש כבר בחודש מרץ 2022. השופט הורה לעותר לשלם הוצאות מופחתות, בהתחשב בכך ששאלת הסמכות המהותית הועלתה על ידי בית המשפט.