רע"א 63177-07-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, המתמקד בעקרונות המשפטיים ובחידושים ככל שהם עולים מהטקסט שסופק: **ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים) בבקשת רשות ערעור 63177-07-25** **מבוא** ההחלטה עוסקת בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים, אשר דחה בקשה לביטול סעד זמני שניתן במסגרת תביעה לסילוק יד מקרקעין. הסוגיה המרכזית הנידונה היא האם יש להתערב בהחלטת בית משפט השלום לגבי מתן סעד זמני, תוך בחינת טענות בדבר סמכות עניינית, מאזן הנוחות, סיכויי התביעה, ותום לב. **עקרונות משפטיים מרכזיים** 1. **מעמד בית המשפט לערעורים בהחלטות על סעדים זמניים:** * **הכלל:** בית המשפט לערעורים ימעט להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית באשר למתן סעדים זמניים. התערבות תיעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד (סעיף 11 להחלטה, תוך הפניה למספר רע"א). * **חיזוק הכלל:** הכלל מקבל משנה תוקף כאשר מסקנות הערכאה הדיונית מבוססות על התרשמות בלתי אמצעית מהעדויות שנשמעו בפניה (סעיף 11 להחלטה). * **יישום:** בית המשפט המחוזי קובע כי המקרה הנדון אינו נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים סטייה מהכלל. 2. **סמכות עניינית למתן סעד זמני:** * **העיקרון:** כאשר קיימת מחלוקת בנוגע לסמכות עניינית, ובירור הסמכות אינו מתברר באופן מידי, בית המשפט רשאי להעניק סעד זמני על מנת שלא יישאר נושא המחלוקת ללא מענה עד לבירורו בפני המותב המתאים (סעיף 12 להחלטה, תוך הפניה לע"א 464/65). * **השלכה:** גם אם תתקבל טענת העדר הסמכות, הצו הזמני יעמוד בתוקפו עד שיבוטל על ידי המותב אליו יועבר העניין (סעיף 12 להחלטה). 3. **סמכות עניינית בדיני מקרקעין:** * **חוק המקרקעין:** סעיף 16 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, מקנה לבעל מקרקעין ולמחזיק בהם כדין, את הזכות לעתור לסעד של סילוק יד של מי שמחזיק במקרקעין שלא כדין. * **חוק בתי המשפט:** סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובע כי תביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין מסורות לסמכותו של בית משפט השלום. * **יישום:** בית המשפט קובע כי מאחר שהתביעה עוסקת בחזקה ושימוש במקרקעין, הסעד המבוקש הוא סעד של חזקה ושימוש, הרי שהסמכות העניינית לדון בה נתונה לבית משפט השלום (סעיף 13 להחלטה, תוך הפניה לרע"א 86226-07-25). * **מענה לטענת סמכות בית המשפט הגבוה לצדק:** לנוכח הודעת המדינה, לפיה הממונה לא הכיר בזכויות וקף בקרקע ולא הקצה אותה, ובהיות הסעד בשלב זה של חזקה ושימוש (הנתון לסמכות בית משפט השלום), לא נראה כי יש מקום לטענת סמכות בית המשפט הגבוה לצדק. התחזקות נוספת לעמדה זו היא שהמדינה אינה צד להליך ואינה מבקשת להצטרף (סעיף 13 להחלטה). 4. **היחס בין סעד זמני לסעד עיקרי:** * **הטענה:** המבקשת טענה כי הסעד הזמני זהה לסעד העיקרי, ובנוסף, כי מדובר בצו עשה ולא בצו מניעה. * **המענה:** בית המשפט דוחה טענה זו. אמנם ניתן צו המורה על סילוק, אך הסעד המהותי הוא איסור שימוש במקרקעין. בהתחשב בכך שהמבקשת אף לא עשתה שימוש רב במקרקעין, אופי השימוש, ובמכלול הנסיבות, אין בזהות הסעד כדי ללמד על שינוי המצב הקיים או כדי לשנות את התוצאה (סעיף 13 להחלטה). זאת, בפרט לאור קביעת בית משפט השלום כי מדובר בצו מניעה. 5. **שיקולים למתן סעד זמני (תקנה 95 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018):** * **שיקולים מרכזיים:** * **סיכויי התביעה:** הערכת סיכויי התביעה להצליח לגופה. * **מאזן הנוחות:** בחינת הנזק שיגרם לכל אחד מהצדדים אם יינתן או לא יינתן הסעד הזמני. בין שני שיקולים אלו קיים יחס של "מקבילית כוחות", כאשר ניתן משקל רב יותר למאזן הנוחות (סעיף 14 להחלטה, תוך הפניה לרע"א 4221/22). * **שיקולי יושר וצדק:** לרבות תום ליבו של המבקש, ניקיון כפיים והעדר שיהוי (תקנה 95(ד)(3); סעיף 14 להחלטה). * **יישום:** * **סיכויי התביעה:** בית המשפט המחוזי לא מצא עילה להתערב במסקנות בית משפט השלום, אשר קבע כי קיימת למשיב עילת תביעה מבוססת לכאורה, הנתמכת בראיות לכאורה (מסמכים מהווקף הירדני, רשות מקרקעין ירדנית, משרד הדתות הפלסטיני, תמונות). לעומת זאת, טענות המבקשת נשענות על הסכם שכירות עם דמי שכירות סמליים, כשמסמכים תומכים אחרים לא צורפו או אף ייתכן שאינם קיימים. עדות המצהיר מטעם המבקשת לא חיזקה את מעמדה (סעיף 15 להחלטה). * **מאזן הנוחות:** בית המשפט המחוזי תומך בקביעת בית משפט השלום כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת. זאת, משום שמדובר בסעד המשיב את המצב הקיים (צו מניעה), וביטולו יגרום למשיב נזק. המבקשת לא הוכיחה השקעות ממשיות או שימוש קבוע, ואף נציגה אישר כי מתנדבים אינם לנים במקום. הודעת משטרת ישראל בזמן אמת, שלא אותרו מחזיקים במקום, מחזקת מסקנה זו (סעיף 16 להחלטה). * **שיקולי צדק, תום לב ושיהוי:** בית משפט השלום התייחס לכך שהמבקשת לא הביאה ראיות תומכות להסכם השכירות, פעלה בחוסר שקיפות, ואף לא צייתה לצו הזמני. לעומת זאת, המשיב לא פעל בשיהוי, שכן הגיש את התביעה לאחר גילוי הפלישה (ונטען שפנה למשטרה). אי-ציות לצו מהווה פגיעה בטענות המבקשת (סעיף 17 להחלטה). 6. **מעמד המדינה והשלכותיו:** * **הודעת המדינה:** המדינה הודיעה כי אינה יכולה להביע עמדה בשאלת אופי הראיות ומעמד הקרקע, אך ציינה כי "הממונה מעולם לא הכיר בזכויות הווקף בקרקע ולא הקצה את הקרקע למאן דהוא". * **השלכה:** הודעה זו מחזקת את המסקנה כי בשלב זה, אין לכאורה זכות עודפת למבקשת על פני המשיב, קודם להכרעה בהליך (סעיף 18 להחלטה). **חידושים משפטיים אפשריים (כפי שעולה מהטקסט)** 1. **הרחבת פרשנות הסמכות העניינית לסעד זמני:** ההחלטה מאששת את הכלל המאפשר לבית משפט להעניק סעד זמני גם כאשר קיימת מחלוקת לגבי סמכותו העניינית, על מנת למנוע "ואקום שיפוטי" (סעיף 12). 2. **הבחנה בין סוגי צווי ביניים למטרות סמכות עניינית:** ההחלטה מתייחסת להבחנה בין צו מניעה לצו עשה, וקובעת כי גם אם הסעד החיצוני נראה כצו עשה (סילוק יד), הסעד המהותי הוא איסור שימוש, אשר נתפס כחלק מסמכות בית משפט השלום בענייני חזקה ושימוש (סעיף 13). 3. **משקל נתון להודעת המדינה בהעדר צד שלישי:** העובדה שהמדינה, כבעלת הפוטנציאל לזכויות בקרקע, אינה נוקטת עמדה פעילה או מבקשת להצטרף, יכולה להוות שיקול לטובת המשך דיון בבית משפט השלום, ולהשפיע על היחס בין הצדדים (סעיפים 13 ו-18). 4. **התנהלות בחוסר שקיפות כפגיעה בבקשה לסעד זמני:** ההחלטה מדגישה כי חוסר שקיפות וחוסר ציות לצו זמני עלולים לפגוע באופן מהותי בבקשות המוגשות על ידי הצד המתנהל כך (סעיף 17). **סוף דבר** בית המשפט המחוזי דוחה את בקשת רשות הערעור, משום שלכאורה הסמכות העניינית נתונה לבית משפט השלום, אין מקום להתערבות בקביעות העובדתיות, מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת, ואין מדובר במקרקעין המשמשים למגורים או בנזק בלתי הפיך (סעיף 19). הצדדים לא יישאו בהוצאות, לאור נסיבות העניין ועמדת המדינה (סעיף 21).