רע"פ 16979-10-24

תקציר

במקרה זה, בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז לוד, שאישר את פסק דינו של בית משפט השלום ברמלה, נדחתה בסופו של דבר. המבקש הורשע בעבר בתקיפה פשוטה ובאיומים על בת זוגו לשעבר, על סמך הודאתו שלו. כתוצאה מכך נגזרו עליו שלושה חודשי מאסר בפועל עם עבודות שירות, מאסר על תנאי נוסף, פיצוי בסך 5,000 ש"ח וצו מבחן לשנה. המבקש טען כי בית משפט השלום התעלם מהמלצת שירות המבחן לבטל את הרשעתו ולהטיל עליו עונש קל יותר, שאינו מאסר בפועל. לטענתו, הענישה חמורה יתר על המידה, במיוחד לאור העובדה שהתקיפה לא כללה אלימות משמעותית והאיומים לא כללו איומים בפגיעה פיזית. עם זאת, בתי המשפט קמא ובתי המשפט המחוזיים נימקו את החלטותיהם בכך שהדגישו את הצורך בהרתעה במקרים של אלימות במשפחה, וקבעו כי הקלות בתחום זה אינן עולות בקנה אחד עם פרקטיקות ענישה סטנדרטיות וכי המבקש לא הראה נזק קונקרטי משכנע כתוצאה מההרשעה. טיעוניו לביטול ההרשעה ולהחלפת עבודות שירות לא נמצאו מוצדקים מספיק כדי להצדיק ערעור בערכאה שיפוטית גבוהה זו. בתי המשפט הדגישו כי האינטרס החברתי בהרתעה מפני אלימות במשפחה גובר על נסיבותיו הפרטניות של המבקש, אשר נבחנו ביסודיות בפסקי דין קודמים. כתוצאה מכך, ערעורו לא עמד באמות המידה המשפטיות המחמירות לערעור מדרגה שלישית, המחייב קיומן של שאלות משפטיות משמעותיות או עוול חמור, ולכן נדחה.