תמ"ש 54320-01-15

תקציר

פסק דין זה דן בסכסוך בין אחים על עיזבון הוריהם, המתמקד בעיקר במינוי אח אחד כבן יורש, בתוקפן של צוואות הוריהם ובבעלות על מכסת ביציות. השופטת פותחת בפירוט המסמכים הרלוונטיים הנוגעים למינוי הנתבע כבן יורש, לרבות מכתבים ואישורים מרשויות שונות. תהליך זה הושלם בינואר 1982. התובעת טענה כי חתימת האם על מסמך המינוי זויפה, אך בית המשפט מינה מומחה להשוואת כתב יד, שחוות דעתו תומכת בטענת התובעת. הנתבעת ניסתה להכפיש את המומחית, אך בית המשפט לא מצא סיבה לדחות את חוות דעתה. עם זאת, מכיוון שחתימת האם זויפה, רק חתימת האב הייתה תקפה. בית המשפט בחן האם היעדר חתימת האם פוסל את מינויו של הנתבע כבן יורש. נבחנו פסקי דין קודמים, אשר קבעו כי נדרשת הסכמת שני ההורים למינוי כזה, ונטל ההוכחה מוטל על הנתבע להוכיח את הסכמת האם. בית המשפט מצא כי הנתבעת עמדה בנטל זה, שכן הראיות הראו את מודעותה ושיתוף הפעולה של האם בהליך, דבר המעיד על הסכמתה. עוד טענה התובעת כי יש לבחון בנפרד את מכסת הביציות, שהושכרה למעלה מ-15 שנה, בנפרד מהעיזבון ולהעבירו אליה על פי הצוואה. בית המשפט הסכים לכך, תוך שהוא מצטט פסיקה המייחדת את מכסת הביציות כזכות מעורבת, בעיקרה לא קניינית, ולא חלק אינטגרלי מהעיזבון. כמו כן, בית המשפט בחן את תוקפן של הצוואות ההדדיות של ההורים, שנחתמו בשנת 2007, בהן הוריש את כל רכושם לתובע. הנתבע טען כי הצוואות הושפעו שלא כדין מהתובע. עם זאת, בית המשפט לא מצא ראיות להשפעה בלתי הוגנת ודחה טענה זו. נקבע כי הנתבע יזם את הכנת הצוואות כדי להגן על האינטרסים של התובע. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי מינויו של הנתבע כבן יורש תקף, והעיזבון, למעט מכסת הביציות, שייך לו. הצוואות קוימו, ומכסת הביציות נקבעה כחלק מנכסי העיזבון, ובכך הועברה לתובע. תביעתה של התובעת לפינוי מהעיזבון נדחתה, שכן בית המשפט הכיר בזכותה לחיות בו לכל החיים, על סמך הסכמתם המשתמעת של ההורים. כל צד נשא בהוצאותיו, ופסק הדין ניתן בינואר 2021.