תאד"מ 8065-11-20

תקציר

התובע, מתווך נדל"ן, תבע את הנתבע בדמי תיווך לאחר שסייע לו למכור את דירתו. עם זאת, השופט דחה את טענת התובע מכמה טעמים. ראשית, התובעת לא הצליחה לקבל רישיון תיווך תקף טרם העיסוק בתיווך, כנדרש בחוק. השופטת ציינה כי בעוד שרישיונו של התובע היה בתוקף בעת החתימה, הוא פקע עקב אי תשלום האגרה השנתית, והתובע לא שילם אותו באופן מקוון כנדרש. החוק אינו מאפשר חריגים לדרישה זו, וטענת התובע כי המגפה מנעה ממנו לשלם בזמן לא התקבלה כתירוץ תקף. שנית, ההסכם בין התובעת לנתבעת הפר את חוק מתווכי מקרקעין, שכן הוא לא נחתם על שני מסמכים נפרדים - אחד לשירותי תיווך ואחד לבלעדיות. התובע החתים את הנתבע רק על מסמך "היברידי" אחד, ובעוד הצדדים הסכימו בעל פה על בלעדיות, לא היה בכך די כדי למלא את דרישת החוק. שלישית, התובע לא הצליח להוכיח כי הוא היה הגורם היעיל בעסקה, שהיא דרישה למתווכים לקבלת עמלות. הנתבע טען כי הרוכשים לא הובאו על ידי התובע אלא באמצעות מאמצי הפרסום שלו עצמו. התובע לא הביא ראיות מספיקות לסתור טענה זו, והשופט ייחס זאת לחובתו. בנוסף, הדגישה השופטת כי מתן אפשרות לתובע לקבל שכר טרחה משמעותו להכשיר את מעשיו הבלתי חוקיים ולשלוח מסר שגוי למתווכים אחרים. השופט ציין את חוסר תום הלב של הנתבע בטיפול בסיטואציה, אך החוק לא סיפק דרך לחייב את הנתבע לשלם את דמי התיווך. לפיכך, התביעה נדחתה, ואף אחד מהצדדים לא פסק הוצאות שישקפו את סלידתו של השופט מהתנהגות התובע.