פ"ה 38686-11-18

תקציר

התובע, שפעל כנבחר ציבור במועצה מקומית, תבע תשלום שכר עבור שירותו מהמועצה. החוק קובע כי ראשי מועצות מקומיות וסגניהם רשאים לקבל משכורת באישור השר הממונה על השלטון המקומי, שהוא במקרה זה שר הפנים. התובע כיהן כממלא מקום ראש המועצה, אך מאחר שלא נבחר בבחירה ישירה, לא חלו עליו הסעיפים הרלוונטיים בצו המועצות המקומיות. כמו כן, אישור השר לשכר מעולם לא ניתן. התובע טען כי היעדר תשובה ברורה ממשרד הפנים בדבר זכאותו לשכר מהווה אישור, עליו הסתמך. עם זאת, מהראיות עולה כי התובע היה מודע לכך שהאישור לשכר לא ניתן וכי התקציבים שיועדו לשכרו של ראש המועצה שימשו למטרות אחרות בידיעתו ובהסכמתו. עוד טען התובע כי הקדיש את כל זמנו ומרצו לתפקידו וגרם לו להפסד כספי, אך בית המשפט מצא כי בתקופה זו היה לו עיסוק אחר. ככלל, בית הדין מצא כי התובע לא הוכיח את זכאותו לשכר, ותביעתו נדחתה. שני הצדדים נשאו בעלויות שלהם.