דב"ע מט/132 - 3

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור ולערעור שכנגד בעניין החלת הסכם קיבוצי על קצין מטה במנהל האזרחי בעזה. הערעור הוגש על ידי המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי, שקבע כי על המשיב לקבל תנאים זהים לאלה של עובדי בית החולים, והורה למדינה לשלם לו בהתאם. הערעור שכנגד הוגש על ידי העובד, שביקש לקבל פיצוי בגין הפרשי שכר, שבית המשפט המחוזי צמצם. בית הדין לעבודה קבע כי ההסכם הקיבוצי המדובר אכן חל על העובד, בהתבסס על תפקידו בפועל כמנהל בית חולים בעזה, ועל כוונת הצדדים החתומים על ההסכם. עם זאת, לאחר בחינת תחולת ההסכם, מצא בית המשפט כי בעוד שההסכם חל במפורש על בתי החולים הממשלתיים, ההקשר התעשייתי של בתי החולים ברצועת עזה שונה. עוד ציין בית הדין כי הסכמים קיבוציים כמעט ולא חלים על יותר מקבוצת עובדים אחת, ובמקרה זה העובד לא היה מיוצג על ידי ארגון העובדים הרלוונטי. לפיכך, הגיע בית הדין למסקנה כי ההסכם הקיבוצי אינו חל על העובד. באשר לתביעת העובד לפיצוי בגין עבודתו העודפת, קבע בית הדין כי מדובר בתביעה כלכלית שיש להפנות למוסד בוררות מוסכם, שכן בית הדין לעבודה אינו יכול להעניק זכויות חדשות. ערעור המדינה התקבל אפוא, והערעור שכנגד נדחה. העובד חויב לשלם את הוצאות המדינה בשני המקרים.