ב"ל 12474-08-19

תקציר

הדיון נסוב סביב ההכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תיאוריית המיקרוטראומה. על פי החוק, נדרשת הוכחה לשלושה יסודות: תשתית עובדתית לתנועות חוזרות ונשנות, קשר סיבתי בין תנועות אלה לבין הפגיעה הפיזית, וקביעה של פגיעות זעירות הנגרמות מכל תנועה ומצטברות לאורך זמן. התובע, מפקח במכון התקנים הישראלי, טען כי הפגיעות בברכו נבעו מעבודתו, שכללה ירידה ועלייה בסולמות ובמדרגות באתרי בנייה. לדבריו, הוא ביצע פעולות אלה עשרות פעמים בכל יום עבודה במשך כארבעים שנה. השופטים בחנו בקפידה את חומר הראיות ומצאו את גרסתו של התובע אמינה. הם הסכימו כי ניתן לבודד את פעולת העלייה והירידה בסולמות ובמדרגות מפעולות אחרות שבוצעו במהלך יום העבודה שלו ולהוות תנועות חוזרות ונשנות. יתר על כן, טענת התובע כי עלה וירד מספר קומות, 10 עד 16 פעמים ביום, לא עורערה. עוד ציינו השופטים כי תנאי עבודתו של התובע היו חסרים מעליות ומדרגות מסודרות במשך רוב תקופת העסקתו, דבר שהוסיף אמינות לתביעתו. עם זאת, השופטים לא השתכנעו מטענת התובע בדבר עבודה חוזרת ונשנית בכיפוף ברכיים, שכן תנוחה זו הייתה סטטית ולא היוותה פעולה חוזרת. התובע לא הצליח להוכיח כי היה לו משקל משמעותי, הבדל נוסף ממקרה קודם אליו התייחס. עם זאת, השופטים הגיעו למסקנה כי די בכיפוף ויישור הברכיים שלו במהלך עבודתו באתרי בנייה שונים כדי להצדיק מינוי מומחה רפואי שיחקור את הקשר הסיבתי בין עבודתו לפגיעה בברך. הם הדגישו כי די בתשתית העובדתית שהוצגה כדי לעבור לשלב הבא של בחינת הקשר הסיבתי.