בג"צ 740/87

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה המערערת על החלטת המשיב לגרש עותר מישראל לאחר שאשרת התייר שלו פגה. העותר, שבקשתו להארכת אשרה נדחתה, שהה בישראל ללא אשרה תקפה. בג"ץ קבע כי על פי חוק הכניסה לישראל, שיקול דעתו של המשיב בעניינים אלה הוא מוחלט ואינו דורש הצדקה. בית המשפט לא מצא טעם לחלוק על הצדקת המשיב לדחות את בקשת העותר להאריך את שהותו, תוך שהוא מציין את ניסיונו של העותר להישאר בישראל כ"תייר נצחי". העתירה נדחתה גם בעילה של חוסר מעמד, שכן העותר שהה בישראל שלא כדין תקופה ממושכת עד למתן צו הביניים. הנוהג הבינלאומי והמשפט הבינלאומי קובעים כי במקרים כאלה, על העותר לעזוב את ישראל ולהגיש בקשה מחודשת לאשרה ממדינת מגוריו. בנוסף, הורה בית המשפט לעותר לשאת בהוצאות ההליך, שנקבעו על סך 2,000 ₪, והתיר לעותר להישאר בישראל כתייר עד ליום 1.5.88, שלאחריו עליו לצאת.