ע"ע 200/03

תקציר

הערעור נגע בעיקר למעמדו של המערער בתוך המועצה הדתית המשיבה ולתשלומים ממנה, שהיו שנויים במחלוקת. השאלה הראשונה התייחסה להיקפה ולמהותה של משרתו של המערער, כאשר המערער טען כי הסכם מזכה אותו בתשלום לפי משרה מלאה. עם זאת, בית המשפט מצא כי ההתחייבות לשלם לו במשרה מלאה הייתה שגויה, שכן המערער לא עבד בפועל את השעות הנדרשות למשרה זו. בית המשפט קבע כי תפקידו של המערער סווג כראוי וכי הגדלת השטח עליו היה אחראי לניקיון אינה מחייבת משרה מלאה. השאלה השנייה התייחסה לשינויים חד צדדיים בתשלומים שקיבלה המערערת. שתי תוספות, "תוספת עירוב" ו"תוספת לילה", הופסקו על ידי המשיב. בית הדין האזורי מצא כי שתי התוספות שולמו על תנאי וכי הפסקתן מוצדקת. תוספת העירוב שולמה עבור הסעת רב מסוים, ותשלומה הופסק כאשר המערער לא נדרש עוד לבצע משימה זו. בית המשפט קבע כי אין מדובר בשינוי חד צדדי אלא בפקיעתו של סעיף מותנה בחוזה. בנוסף, תוספת הלילה שולמה במשך תשע שנים וגם היא הייתה מותנית, והפכה להתניה בחוזה העבודה בהתנהגות. השופטים קבעו כי במקרה זה הזכות הניהולית לבצע שינויים גוברת על זכותו של העובד להמשיך ולקבל את התוספת, מה גם שהתוספת אינה חוקית, והורו למשיב לשלם למערער שני שלישים מהתוספת עד תום העסקתו. השופט ברק הגיע למסקנה כי יש לדחות את ערעורו של המערער בעיקרו, והשופט רבינוביץ' והשופט פליטמן הסכימו, כאשר השופט רבינוביץ' חלק על כך בסוגיית תוספת העירוב. נציגי הציבור יהודה ולין הצטרפו לחוות דעתו של השופט ברק.