ע"א 356/85

תקציר

במקרה דנן, המערער, בעל חנות אינסטלציה, ערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר דחה את בקשתו להתגונן בהליכי הוצאה לפועל שיזם המשיב (בנק) בגין שיקים שלא נפרעו. המערער טען כי הצ'קים נלקחו ללא רשותו על ידי אדם בשם איז'ו בעת שירותו במילואים, וטען כי הבנק קשר קשר קשר עם איז'ו, וקיבל ביודעין את השיקים המזויפים. חרף טענת המערער, מצא בית המשפט כי קיים דפוס של חילופי שיקים לגיטימיים בינו לבין איז'ו, דבר המחליש את טענתו בדבר מרמה. יתר על כן, בתצהירו של המערער חסרו פרטים ספציפיים הדרושים לביסוס טענות למרמה וקנוניה בהתאם לדרישות החוק. בחקירתו הנגדית הודה המערער כי היה נוהג מתמשך של החלפת שיקים עם איז'ו, דבר שערער עוד יותר את הגנתו. בית המשפט קבע כי הגנתו של המערער משוללת כל יסוד או "הגנת בד" ודחה את בקשתו. הערעור נתמך גם בבקשה להצגת ראיות חדשות, אשר נדחתה מאחר שהראיות לא תאמו את גרסתו של המערער. בסופו של דבר דחה בית המשפט העליון את הערעור, הורה למערערת לשלם הוצאות למשיב וכן להפריש לאוצר המדינה בשל אופיו חסר הבסיס של הערעור. פסקי הדין הן של השופט מ' בייסקי והן של השופט א' גולדברג הסכימו עם החלטת הנשיא, והערעור נדחה על הסף.