רע"פ 5326/12

תקציר

במקרה דנן, דחה בית המשפט את בקשתו של המבקש לחופשה לצורך ערעור על גזר דינו, תוך שהוא מדגיש את התנאים המצומצמים שבהם ניתן היתר זה. המבקש טען כי עונשו אינו מידתי בהשוואה לאחרים המעורבים בעבירות דומות והביע חשש מיישום עקרונות משפטיים בגזר דינו. עם זאת, בית המשפט לא מצא סטייה משמעותית ממדיניות הענישה שנקבעה ואף לא כל חשיבות ציבורית או משפטית בטענותיו המצדיקה ערעור נוסף. ההבדלים בגזרי הדין בין הנאשמים יוחסו לאופי ומספר העבירות שבוצעו על ידי כל אחד מהם, כאשר מעשיו של המבקש הוגדרו כחמורים יותר. בנוסף, למרות שלמבקש לא עבר פלילי קודם והוא החל במאמצי שיקום, גורמים אלה לא גברו על חומרת עבירותיו. בית המשפט הדגיש כי אחידות בענישה מחייבת להתחשב בנסיבותיו הייחודיות של כל מקרה וכי חישוב מתמטי מעמיק אינו ראוי בהקשר זה. יתר על כן, למרות חוסר שביעות רצונו של המבקש מתסקיר המבחן, התסקיר נתפס כשלילי במידה רבה, ובית המשפט קבע כי ללא יוזמה ברורה לשינוי, אין מקום להקל בעונש. לפיכך, דחה בית המשפט את הערעור, וקבע כי על המבקש לרצות את עונשו כמתוכנן.