ת"פ 51356-11-11

תקציר

הכרעת הדין דנה ביישומו של תיקון 113 לחוק העונשין, שמטרתו לקבוע עקרונות מנחים לקביעת עונשים ולהבטיח כי הם יהיו מידתיים ביחס לעבירות שבוצעו. התיקון מתווה מנגנון גזר דין בן שלושה שלבים: ראשית, קביעה האם הנאשם ביצע מספר עבירות באירוע אחד או במספר אירועים נפרדים; שנית, הערכת תחום הענישה המתאים, בהתחשב בחומרת העבירות ובנסיבות ביצוען; ושלישית, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות לעבירה לשם מתן גזר הדין. במקרה זה, השופט קובע כי כל סוג של עבירה שביצע הנאשם יטופל כאירוע נפרד. העבירות מתייחסות לאי תשלום שעות נוספות, אי המצאת תלושי שכר ואי הודעה לעובדים, והכל תוך תקופה קצרה ובנסיבות דומות. בשלב קביעת אזור העונש שוקל השופט את הערכים החברתיים שנפגעו ואת חומרת הפגיעה, לצד נסיבות ביצוע העבירות. בעבירה של אי תשלום שעות נוספות, תחום העונש נקבע על 20%-75% מהקנס המרבי, תוך הכרה בנזק המוגבל יחסית שנגרם. בעבירה של אי המצאת תלושי שכר שהוכנו כדין, נקבע מתחם העונש נמוך יותר, 10%-30% מהקנס המקסימלי, בהתחשב בכך שמדובר בעבירה חמורה פחות. כמו כן, בגין אי מסירת הודעות לעובדים, אזור העונש נקבע בטווח של 10%-30% מהקנס המרבי. השופט מחליט כי שיקולי שיקום מצדיקים הטלת קנסות בקצה התחתון של הקשת. כתוצאה מכך נקנס הנאשם בסך כולל של 80,860 ₪, שישולמו בתשלומים, ונדרש לחתום על התחייבות להימנע מעבירות נוספות למשך שלוש שנים. כמו כן, ניתנת לנתבעת הזכות לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 45 יום.