בצה"מ 16196-10-23

תקציר

החלטת בית המשפט מתבססת על חוק התכנון והבנייה, המתווה את העילות להוצאת צווי הריסה ולביטולם. הצו המדובר ניתן כדין ובמגבלות הזמן שנקבעו, והמבקש לא הביא ראיות מספיקות להוכיח אחרת. המחלוקת העיקרית הייתה האם העבודה שביצע המבקש מהווה "עבודה אסורה" בבניין מגורים, דבר שיחייב קיצור מועד למתן צו הריסה. עם זאת, בית המשפט מצא כי טענת המבקש אינה נתמכת בראיות וכי הקרקע המדוברת מיועדת לשימוש חקלאי בלבד. בנוסף, המבקש לא הוכיח כי העבודה בוצעה כדין או עמדה בדרישות הפטור מהיתר. בית המשפט קיבל את עמדת התגובה לפיה ניתן היה לדחות את הבקשה מחמת אי עמידה בתקנות, שכן היא לא כללה תצהיר של איש מקצוע התומך בטענות המבקש. כמו כן, לא עלה בידי המבקש להוכיח פגמים כלשהם בהליך הוצאת הצו. בעקבות זאת נדחתה הבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי, והמבקש חויב בהוצאות בסך 5,000 ₪.