ד"מ 47696-01-20

תקציר

התובעת, מבקשת מקלט מאריתריאה, תבעה את הנתבעים להטבות תעסוקה שונות בעקבות העסקתה במסעדה בסגנון מזנון שלהם. הנתבעים, אם ובנה שניהלו את העסק במשותף, טענו מנגד כי התובעת הועסקה תקופה קצרה יותר וקיבלה שכר הולם. בית הדין קיבל את טענות התובעת בנוגע לתקופת העסקתה, וקבע כי עבדה אצל הנתבעים מנובמבר 2018 ועד יוני 2019 – כשמונה חודשים. מאחר שהנתבעים לא מסרו לתובע הודעה על תנאי העבודה, קבע בית הדין כי עליהם מוטל נטל ההוכחה בדבר מועד תחילת העבודה. זאת, בנוסף לדוחות איכון סלולרי שהגיש התובע, הביאו את בית המשפט לקבל את מועד ההתחלה הנטען של התובע. באשר למועד הפיטורים, קיבל בית הדין את טענת התובעת כי פוטרה ללא סיבה ושלא כדין, וזיכה אותה בפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ואי מתן הודעה מוקדמת. התובעת תבעה גמול בגין עבודה בשעות נוספות בימי שישי, ובית המשפט נעתר לבקשתה וחישב את הסכום בסך 2,598 ₪. בית הדין פסק גם לטובת התובעת בנוגע לתביעתה לדמי הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין ללא שימוע, ופסק לה 3,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין ו-2,240 ₪ בגין פקיעת הודעה מוקדמת. התובע ביקש הפקדות לביטוח פנסיוני או לחילופין פיצויים במקום הפקדות פנסיוניות. בית המשפט הורה לנתבעים להפקיד 7,761 ₪ עבור הפיקדון של התובעת עבור עובדים זרים. אם הדבר יתברר כבלתי מעשי, הסכום ישולם ישירות לתובע. עוד קבע בית המשפט כי התובעת זכאית ל-1,960 ש"ח לפדיון ימי חופשה, 1,400 ש"ח לדמי חגים ו-1,400 ש"ח פיצוי בגין אי המצאת תלושי שכר והודעה לעובד – כך שהסכום הכולל שנפסק עומד על 12,598 ש"ח. סכום זה היה אמור להיות משולם בתוך 30 יום, בצירוף הוצאות התובע בסך 3,000 ₪. לבסוף, פסק הדין הורה כי אם הנתבעים לא יפקידו עבור התובע, יהיה עליהם לפעול בהתאם לפסקה 46 לפסק הדין.