ע"פ 7086/93

תקציר

השופט ד' לוין ניהל את הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בתיק של גילוי עריות והתעללות מינית בקטין. המערער, שיוצג על ידי עו"ד מאיר בן חיים, הואשם בשורה של עבירות מין בבתו הקטינה. בשל אופיין הפרטי של עבירות אלה, הראיות שהוצגו הורכבו מעדות הקורבן שהוקלטה על ידי חוקר נוער, יחד עם ראיות תומכות. שופט בית המשפט המחוזי שקל בקפידה את הראיות ומצא אותן אמינות, מה שהוביל להכרעת דין באשמה. הראיה העיקרית הייתה עדותו המוקלטת של הקורבן, שהייתה מפורטת, משכנעת והקרינה אמינות. היא נתמכה בראיות אחרות, כולל התנהגותו של הקורבן לה היו עדים שכנים ועובדת סוציאלית. השכנה העידה כי הילדה נראתה במצוקה וסיפרה לה על ההתעללות שביצע אביה. עדותה של העובדת הסוציאלית חשפה את עוגמת הנפש הפיזית והנפשית של הילדה. בנוסף, השופט מצא את עדותו של המערער מתחמקת ולא אמינה, עם סתירות מהותיות. השופט לוין הסכים עם הערכת בית המשפט המחוזי את הראיות ואישר את ההרשעה. השופט גזר על המערער שמונה שנות מאסר, המשקפות את חומרת העבירות ואת הסלידה החברתית מעבירות אלה. משלא נמצאה עילה להתערב בגזר הדין, נדחה הערעור, ופסק הדין המקורי עמד איתן. השופט י' בך והשופט צ.א. טל הסכימו עם ההחלטה. פסק דין זה ניתן ביום 19.9.94.