עע"א 1106/08

תקציר

החלטת הרוב של השופטים היא לדחות את העתירה המערערת על החלטת ועדת השחרורים להורות על שחרורו המותנה של המשיב. לדברי השופטים, החלטת ועדת השחרורים סבירה ואינה מחייבת את התערבות בית המשפט. השופטת הראשונה, יהודית שבח, מדגישה כי ועדת השחרורים אינה מחויבת לפרט את החלטתה, והשיקולים עליהם ביססה את החלטתה היו ראויים. יתר על כן, החומרים שהוצגו בפני הוועדה מצביעים על שינוי חיובי בהתנהגותו של המשיב, לרבות התנזרותו מסמים, עבודתו בתוך בית הסוהר ותובנה לגבי אורח חייו הקודם. לפיכך, מתן משקל רב יותר לשיקולים אלה על פני שיקולים אחרים, כגון עברו הפלילי של המשיב, מוצדק. שופט אחר, אורי שוהם, מסכים עם השופט שבח כי היקף התערבותה של בית המשפט מוגבל לבחינת סבירות החלטת ועדת השחרורים. עם זאת, הוא מוצא את החלטת הדירקטוריון נעדרת הנמקה ראויה. למרות החיסרון, השופט שהם מחליט שלא להחזיר את התיק לוועדה, אלא בוחן את נסיבות המקרה בעצמו. מסקנתו היא כי שחרורו המותנה של המשיב מוצדק על סמך הראיות לשיקומו וחוות הדעת של שירות בתי הסוהר והמשטרה. השופט השלישי, שמואל ברוך, שותף לחששות מהנימוקים הלקוניים של ועדת השחרורים. השופט ברוך סבור כי הנסיבות מצדיקות בחינה מעמיקה יותר, במיוחד נוכח עברו הבלתי מהימן של המשיב. לטענתו, אין כל ראיה לשינוי ממשי בהתנהגותו של המשיב וכי לא התקיימו התנאים לשחרור מוקדם לפי סעיף 9 לחוק השחרורים ממאסר. עם זאת, הוא מסכים עם החלטת הרוב לדחות את העתירה, שכן אינו סבור שבית המשפט צריך להחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה של ועדת השחרורים. סיכומו של דבר, רוב השופטים תומכים בהחלטת ועדת השחרורים, ומוצאים אותה סבירה ומבוססת על שיקולים ראויים, למרות היעדר הנמקה מקיפה.