ת"א 14423/06

תקציר

הסכסוך בין התובעים לנתבעים נסוב סביב תנור חימום המופעל באמצעות סולר שהותקן בבית הנתבעים, שארובה שלו נמצאת במרחק של פחות מ-10 מטרים מחלון התובעים. התובעים הגישו תביעה בטענה כי קרבתה של הארובה פוגעת בזכותם ליהנות מרכושם, הן מבחינה חוזית והן מבחינה נזיקית. לטענתם, הנתבעים הפרו את הסכם חלוקת המגרש, הקובע כי לא יוקמו על הגג מבנים החוסמים אור או נוף מחלון התובעים. בנוסף, טענו התובעים כי פליטות הסולר היוו מטרד, המשפיע על חיי היומיום שלהם ועל ההנאה מרכושם. עם זאת, השופט לא מצא טעם בטענות אלה. באשר לתביעה החוזית, פירשה השופטת את הוראות ההסכם ככאלה שנועדו למנוע חסימות לאור ולנוף, והארובה לא נכנסה לקטגוריה זו. כמו כן, השופטת ציינה כי ההסכם נוסח על ידי התובעים, ויש לפרש כל עמימות כנגדם. השופט דחה גם את תביעת הנזיקין, שכן התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לכך שהארובה גרמה להם הפרעה משמעותית. חוות הדעת של המומחה שהציגה התובעים הייתה תיאורטית ולא הציגה מבחנים מעשיים שנערכו בעונת החימום. יתר על כן, התובעים לא ביצעו מדידות כלשהן כדי לתמוך בטענותיהם לזיהום אוויר. מנגד, גרסת הנאשמים, שהשופט מצא אותה אמינה, הצביעה על כך שהפליטות לא היו מטרידות. משכך, פסק השופט לטובת הנתבעים ודחה את תביעת התובעים. התובעים חויבו בהוצאות הנתבעים ובשכר טרחת עורך דין, בסך 7,500 ₪.