רע"א 8915/23

תקציר

במקרה הנדון, חברה יזמית (המבקשת) התקשרה בהסכם עם בעלי נכסים (המשיבים) לביצוע פרויקט תמ"א 38/1 ברעננה, עם סעיף בוררות במקרה של מחלוקת. המחלוקת התעוררה סביב תנאי השעיה הקשור לקבלת היתר בניה, שלטענת המבקשת לא התקיים, מה שהוביל לכך שהיא ניסתה לבטל את ההסכם ולדרוש פיצויים. המשיבים הגישו תביעה בטענה כי מעשיו של המבקש מנעו את קיום התנאי, וביקשו פיצויים. העניין הגיע לבוררות, שם מצא הבורר את המבקשת מפרה את החוזה והורה לה לשלם למשיבים כ-4.2 מיליון ₪. המבקש ערער על פסק הבוררות, בטענה כי הבורר חרג מסמכות, התעלם מראיות ונתן פסק דין המנוגד לתקנת הציבור. עם זאת, בית המשפט המחוזי דחה את טענותיה, תוך ציון תום המועד לערעור על פסק הביניים, ואישר את פסק הבוררות. המבקש ביקש רשות ערעור, בטענה כי המקרה מעלה שאלות משפטיות משמעותיות לגבי סמכויות הבורר, עם השלכות על עסקאות תמ"א 38 ויחסי יזם-בעלים. עם זאת, בית המשפט דחה את בקשתה, בקובעו כי טענותיה הן ערעוריות בלבד ולא בעלות משמעות משפטית רחבה יותר המצדיקה ערעור. בפסק הדין נקבע כי לא נגרם עיוות דין, כאשר בית המשפט המחוזי התייחס ביסודיות לכל אחת מטענות המבקש.