ע"א 8688/06

תקציר

הערעור נדחה מאחר שבית המשפט מצא כי המערערים התקשרו מרצונם החופשי עם המשיב בהסכמים לתשלום עבור עבודות פיתוח לזירוז הוצאת היתר בניה. על אף שלמשיבה לא הייתה סמכות סטטוטורית לחייב תשלום כאמור, הסכימו המערערים ביודעין לשאת בעלויות אלה לאחר שהמשיבה הבהירה את חוסר יכולתה לממן את העבודה מתקציבה באותה עת. המערערים טענו כי ההסכמים נעשו תחת כפייה, וטענו כי לחץ כלכלי מהווה כפייה לפי חוק החוזים. עם זאת, בית המשפט קבע כי בעוד שלחץ כלכלי יכול לעיתים לספק תביעות כפייה, הוא דורש פגיעה משמעותית ברצון החופשי ובהתנהלות מוסרית, חברתית או עסקית פסולה, דבר שלא ניכר כאן. בפני המערערים עמדו חלופות מעשיות, לרבות המתנה למימון עירוני או פנייה לסעד משפטי, אך הם בחרו להמשיך בהסכם. בית המשפט הדגיש כי לחצים מסחריים רגילים אינם מהווים בהכרח כפייה, ואין כל ראיה לכך שהמשיבה השתמשה בכוחה השלטוני באופן פסול. מאחר שהמערערים חתמו על ההסכמים מרצונם החופשי, הם לא היו זכאים להחזר, שכן החוזים נחשבו תקפים. בית המשפט פסק הוצאות למשיב, ושני השופטים ארבל ודנציגר הסכימו עם החלטתו של המשנה לנשיאה ריבלין, ואישרו כי המשיבה פעלה במסגרת חובותיה כרשות ציבורית וכי לא נעשה שימוש לרעה בכוח במצב זה.