דב"ע נג/153 - 0

תקציר

בית הדין דן בתביעה של עובד שביקש הכרה בפגיעה כ"תאונת עבודה" לפי חוק הביטוח הלאומי. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, תוך שהוא מציין סתירות בעדותו של המערער ובעדויותיו של עדיו. הוא מצא חוסר עקביות, כמו הטענה שדלת מכונית הושארה פתוחה במהלך הצביעה, למרות ראיות לכך שהדבר סותר את הנוהג הרגיל. בית המשפט דחה את גרסת המערער, בנימוק שאין די ראיות כדי לקבוע כיצד אירעה הפגיעה. המערערת טענה, כי די בפגיעה במהלך העבודה כדי להתקיים בחזקת הסיבתיות לפי סעיף 39 לחוק, הקובע כי חזקה על תאונה שאירעה לעובד בעבודה כקשורה לעבודה, אלא אם הוכח אחרת. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי ראשית יש לבסס תאונה ברורה, המערבת הן סיבה והן פגיעה מגורמים חיצוניים גלויים, על מנת שהחזקה תחול. נוכח היעדר ראיות מהימנות ודחיית גרסתו של המערער, הגיע בית המשפט למסקנה כי חזקת הסיבתיות אינה חלה. לפיכך נדחתה התביעה, והערעור נדחה, כאשר בית המשפט תומך בממצאיו ובפסיקת הערכאה הנמוכה יותר בהתבסס על הערכות מהימנות ופרשנות החוק.