ת"צ 7950-08-22

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לבקשה לדחות תביעה ייצוגית נגד מבקש ששמו לא פורסם, ככל הנראה סוכנות ממשלתית, בגין עיכובים בהנפקת דרכונים קבועים, שאילצו לכאורה אזרחים להשיג דרכונים זמניים בתשלום. המשיב טען כי המבקש פעל כ"עוסק" כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, ועל כן יש להתייחס למקרה כתובענה ייצוגית לפי פריט 1 לתוספת השנייה לחוק התובענות הייצוגיות. עם זאת, השופט קבע כי התנהלותו של המבקש חרגה מתחום סעיף 1, שכן מדובר בפעולה שלטונית, וגביית אגרות עבור דרכונים זמניים אינה פעילות מסחרית אלא דרישה סטטוטורית. השופטת הדגישה כי שכר הטרחה היה כדין ומחויב בתקנות, והתנהלותו של המבקש לא היוותה ניצול או עשיית עושר שלא כדין. יתר על כן, אופי האגרות, שהן חובה ואינן משקפות את הערך המדויק של השירות הניתן, מבדיל אותן מהמחירים, ופעולותיו של המבקש נועדו לתת מענה לצבר הדרכונים, תוך הפעלת סמכות שלטונית ברורה. השופט הגיע למסקנה כי הבקשה לאישור התובענה הייצוגית אינה עומדת בדרישות ולכן נדחתה, והמשיבה חויבה לשלם למבקש הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.