ע"פ 38251-01-12

תקציר

פסק הדין דן בפסק הדין בתיק הנוגע למפגעים סביבתיים. המערער זוכה מהעבירה של הפרת אחריות נושא משרה בתאגיד למניעת עבירות על החוק למניעת מפגעים, שכן השופט לא מצא ראיות התומכות באישום זה. השופט שקל גם את אי הוכחת זיהום האוויר החמור או הבלתי סביר לפי החוק למניעת מטרדים והורה על זיכויו של המערער גם מאשמה זו. העבירה של ניהול עסק ללא רישיון לפי חוק רישוי עסקים לא הייתה שנויה במחלוקת בין המערערים, אך השופטים דחו את הטענות לזיכוי על בסיס שיהוי ואכיפה בררנית. האישום בזיהום מים לפי חוק המים נמצא מוצדק, שכן השופטים הסכימו עם ממצאיו של בית משפט קמא לפיהם זרמו שטיפות בטון מהמפעל לעמק, והיסוד הנפשי הנדרש לביצוע העבירה היה קיים. השופטים אישרו גם את ההרשעה בעבירה לפי חוק שמירת הניקיון, ולא מצאו טעם בטענות בדבר התיישנות ואחריותו של המערער למעשיו של עובד. גזר הדין נותר על כנו למרות הזיכוי באחד מאשימי האישום, שכן הוא היה במסגרת מדיניות הענישה המקובלת. ככלל, הערעור התקבל בחלקו, והביא לזיכויו של המערער מהעבירה של הפרת אחריות נושאי משרה למניעת עבירות על החוק למניעת מפגעים.