תמ"ש 5062/97

תקציר

פסק הדין מתאר את התביעה, שעניינה בקשה להורות על החזרתם המיידית של שני קטינים, בני 8 ו-11.5, למקום מגוריהם הקבוע באיטליה, בהתאם לחוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים). בית המשפט מכיר במטרתו של חוק האמנה להגן על טובת הקטינים על ידי הבטחת החזרתם המהירה לארץ המוצא, תוך הרתעה מפני חטיפת הורים. על פי החוק, על התובע להוכיח כי מתקיימים התנאים המוקדמים להחלת האמנה, לרבות הרחקה או אי החזרה שלא כדין של הקטינים. נטל ההוכחה עובר להורה המתגונן, שעליו לספק ראיות ברורות וחותכות כדי לפטור אותו מהחזרת הילדים. במקרה זה, בית המשפט קובע כי מקום מגוריהם הרגיל של הקטינים הוא איטליה, ולאב התובע זכויות משמורת כהגדרתן באמנה. האב לא הסכים להוצאת הילדים לישראל, המהווה פגיעה בזכויות המשמורת. לפיכך, בית המשפט פוסק לטובת התובע. האם הנאשמת מצווה להחזיר את הקטינים לאיטליה בתוך 14 יום מיום הדיון בגזר הדין. אם לא תעשה כן, האב או אחותו יוכלו להסדיר את החזרת הקטינים. האם נדרשת גם לכסות את ההוצאות המשפטיות ועלויות הטיסה הכרוכות במשפט. פסק הדין מדגיש את אופיים המזורז של הליכי דיני האמנה, השואפים להכרעה בתוך 42 יום, ואת שיקול דעתו של בית המשפט בניהול היקף הראיות שהוצגו. בנוסף, מתייחסת השופטת להגנות שונות שהעלה הנאשם, לרבות טענות לאנטישמיות באיטליה, שלילת אבהותו של האב וטענות להתעללות מינית מצד האב, ומצאה אותן חסרות תמיכה או לא מספקות. בית המשפט גם מחליט שלא לשמוע את הקטינים בבית המשפט, בשל חרדתם וחוסר בגרותם, ובמקום זאת מסתמך על המלצות פקיד הסעד. ככלל, פסק הדין שואף לאזן בין ביצוע פסק הדין במועד לבין הליך הערעור הפוטנציאלי, ובסופו של דבר נותן עדיפות לטובת הקטינים ולמטרות חוק האמנה.