ת"א 28778/05

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את תביעת התובע נגד הנתבעים. התיק סובב סביב מספר שיקים שלכאורה לא הוחזרו ובוצעו על ידי הנאשמים. התובעת טענה כי היא צד שלישי מרוחק לשיקים ולכן יש לה זכות להחזיק בהם, אך בית המשפט קבע אחרת. השופט קבע כי הצ'קים שימשו כהלוואות חוץ בנקאיות וכי התובע היה מודע לאופי העסקאות. זאת ועוד, טענת התובעת כי השיקים לא הוחזרו בשנת 2001 סותרת את עדותו של מנהלה, דאוד לביב. עוד ציינה השופטת כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לפירעון בפועל של השיקים, וכי טענתה להיותה צד שלישי מרוחק היא מלאכותית, נוכח זיקתה לעסקאות ואי זימונה עדי מפתח. באשר לשיקים ספציפיים, קיבלה השופטת את טענות הנתבעים כי השיקים משנת 2001 נפרעו והיו אמורים להיות מוחזרים. עדותם של הנתבעים, לצד היעדר ראיות משכנעות מצד התובע, תמכו בטענה זו. לגבי השיקים בתיקים 08-06067030 ו-08-06066039, מצאה השופטת כי עדותם של הנתבעים בנוגע לתשלומם הייתה אמינה וקיבלה את טענתם לפירעון. השופטת גם מתחה ביקורת על התובעת על כך שלא הציגה את הראיות הדרושות ועל כך שהרחיבה את טענותיה בסיכומים, דבר האסור מבחינה פרוצדורלית. משכך, דחתה השופטת את טענות התובע והורתה על סגירת תיקי ההוצאה לפועל, וחייבה את התובע לשלם לכל אחד מהנתבעים סכום מסוים, בצירוף הצמדה וריבית. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ומיום 12.2.2013.