ת"א 1436/02

תקציר

בפסק דין זה הכריע השופט דוד מינץ במחלוקת בין עמידר, חברה לאומית לדיור ציבורי, לבין הקיבוץ הראשון, אגודה שיתופית, בנוגע לדמי השכירות שחייב האחרון לראשון עבור 16 דירות בירושלים. חוזי השכירות של דירות אלה, שבבעלות המדינה, קובעים כי ניתן לשנות את דמי השכירות בהתראה של 60 יום מראש ובהתאם להחלטות ועדת המחירים של משרד השיכון. הנושא המרכזי הוא קביעת שיעור חישוב דמי השכירות בתקופה מסוימת, שכן אין מחלוקת על כך שהנתבע, הקיבוץ הראשון, פיגר בתשלומי השכירות. בעוד עמידר טען כי העלאת שכר הדירה לשיעור גבוה יותר התבססה על מספר החלטות של ועדת המחירים, הקיבוץ הראשון טען כי לא עודכן בהחלטות אלה וכי יש להשאיר את שכר הדירה בשיעור המקורי הנמוך יותר. השופט מינץ מסכם כי ועדת המחירים אכן החליטה להעלות את דמי השכירות לשיעור גבוה יותר עבור חלק מהדירות, וכי הנתבע היה מודע להחלטות אלה. עם זאת, העלאת שכר הדירה חלה רק על דירות חדשות, בעוד ששכר הדירה עבור הדירות הוותיקות נותר ללא שינוי. לאחר בחינת טענות הצדדים, קובע השופט מינץ כי על הנתבעת לשלם לעמידר הפרשי דמי שכירות בסך 110,431 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כפי שנקבע בחוק החל מיום 16.2.02 ועד להסדרת התשלום במלואו. סכום זה מחושב על בסיס תשע דירות המושכרות במחיר נמוך יותר ושבע דירות בשיעור גבוה יותר. בנוסף, השופטת קובעת כי תביעת הפינוי של עמידר נדחית, מאחר שלא נתמכה בראיות מספיקות, ונעתרת לבקשת החברה לסעד של פיצול, המאפשר לה לנקוט בהליכים משפטיים בגין הפרשי דמי שכירות שהיו חייבים בה החל ממועד הגשת התביעה. לבסוף, השופט מינץ קובע כי אף אחד מהצדדים לא יישא בהוצאות המשפט של הצד השני.