ערר 3/10

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לשימוש בחלקת קרקע באזור התעשייה קריית עקרון. המערערת, בעלת הזכויות במתחם דנישרה, ביקשה לשנות את ייעוד הקרקע משימוש תעשייתי לשימוש מסחרי והשקיעה רבות במאמץ זה. עם זאת, בקשתם לשימוש חורג נדחתה על ידי הוועדה המחוזית, שטענה כי הדבר יחרוג באופן משמעותי מהתכנית הקיימת ויפגע בתכנון עתידי. הוועדה המחוזית, שהפעילה את סמכותה לפי סעיפים 77 ו-78 לחוק התכנון והבניה, החליטה להקפיא מתן היתרים לשימוש חורג בתחום התכנית עד להכנת תכנית חדשה. המערערת ערערה על החלטה זו בטענה כי הוועדה המחוזית חרגה מסמכותה וכי התנהלותה הייתה בלתי תקינה ומטעה. לטענתם, בקשתם לחריגה מהשימוש ראויה וראוי היה לאשרה, מה גם שהשקיעו משאבים רבים והסתמכו על החלטותיה הקודמות של הוועדה המחוזית. עם זאת, ועדת המשנה לעררים אישרה את החלטת הוועדה המחוזית. היא הכירה בסמכותה של הוועדה המחוזית להקפיא מתן היתרים, לרבות שימושים חורגים, בתקופת הכנת התכנית, כדי להבטיח שהמציאות לא תכתיב מדיניות ותפגע בתכנון עתידי. ועדת המשנה הדגישה כי מטרתם של סעיפים 77 ו-78 לחוק התכנון והבניה היא לאפשר למוסדות התכנון לאשר תכנית ללא אילוץ של עובדות מבוססות בשטח. עוד צוין, כי שימוש חורג אינו זכות קנויה ואין לאשרו אך ורק על סמך הסתמכותה של המערערת על החלטות קודמות. כמו כן, ועדת המשנה הסכימה עם טענת הוועדה המחוזית כי חריגה מהשימושים במקרה זה תהווה סטייה משמעותית מהתכנית הקיימת ותשפיע על הסביבה, התחבורה והכלכלה. בנוסף, מצאה ועדת המשנה כי הוועדה המחוזית התנגדה באופן עקבי לשימוש חורג באזור צומת עקרון וכי המערערת אינה יכולה לטעון להסתמכות על אישור התכנית הספציפית או על בקשות לשימוש חורג. התנהלות הוועדה המחוזית לא נתפסה כמטעה, וההחלטה לדחות את התכנית הייתה בסמכותה. לפיכך נדחה הערר, ומתחם דנישרא יישאר כפוף להקפאת הנפקת היתרים לשימוש חורג עד למימוש תכנית חדשה.