ב"ש 10302/07

תקציר

המשיב, פסיכולוג במקצועו, הואשם בביצוע עבירות מין בחמישה נערים מתחת לגיל 15, בין השנים 1980 ל-1984, בעת ששהו בביתו. צו מעצר וכתב אישום הוצאו נגדו בארה"ב בשנת 1985, לאחר שנמלט לישראל. בשל היעדר הסכם הסגרה המכסה את העבירות המיוחסות למשיב, ובשל היעדר סמכות שיפוט של בתי המשפט בישראל על העדים, לא יכלו הרשויות בשתי המדינות לפעול נגד המשיב עד שנת 2007, אז תוקנה אמנת ההסגרה. המשיב טען כי העבירות התיישנו על פי הדין הישראלי, וכי עליו ליהנות מהחריגים להסגרה בכל הנוגע למחילה, עיכוב ופגיעה בתקנת הציבור. השופט קבע כי הרשויות בשתי המדינות אינן מסוגלות מבחינה משפטית לפעול נגד המשיב. תקופת ההתיישנות לא חלה עליו, שכן הוא יצר במתכוון מניעה משפטית לפעול נגדו. יתר על כן, המשיב היה "משתמט מן החוק", וסעיף 94א לחוק סדר הדין הפלילי איפשר את עיכוב תקופת ההתיישנות. עוד קבע השופט כי הרשויות בארה"ב לא סלחו למשיב, וכי נסיבות המקרה אינן תומכות בטענות המשיב בדבר שיהוי ופגיעה בתקנת הציבור. לפיכך, נמצא המשיב בר הסגרה, וניתן צו להמשך מעצרו עד להוצאת ההסגרה.