רע"א 5477/20

תקציר

בית המשפט דן בבקשה לחופשה כדי לערער על החלטת בית המשפט המחוזי לאפשר הגשת תובענה ייצוגית נגד העירייה בגין אי הנגשת תחנות אוטובוס וסככות המתנה, כמתחייב מחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטה זו. על פי חוק התובענות הייצוגיות, לתביעה כזו צריכים להתקיים תנאים מסוימים, ובהם העובדה שהנושא מעורר שאלות מהותיות משותפות של עובדה או משפט בין חברי הקבוצה, יש לו סיכויי הצלחה סבירים והוא המסלול היעיל ביותר לפתרון. בנוסף, התובענה הייצוגית צריכה להיות מוגשת על ידי תובע מייצג עם עילת תביעה אישית, אם כי ניתן למנות מחליף במידת הצורך. השאלה המרכזית הייתה האם המקרה נופל תחת העילה המותרת לתביעה ייצוגית, ובפרט חובות נגישות לפי חוק שוויון זכויות. בית המשפט המחוזי קבע שהדבר מותר, וטען לסמכות. בית המשפט הדגיש כי חוק התובענות הייצוגיות אכן חל על רשויות, אם כי עם הגבלות, המבטיחות הגנה על כספי ציבור תוך תמרוץ עמידה בחובת הנגישות. בהדגישו את חשיבותן של תובענות ייצוגיות באכיפת זכויות הציבור, ציין בית המשפט כי הן מקדמות נגישות משפטית, אכיפה והרתעה מפני פעולות בלתי חוקיות. לפיכך, היא לא הסכימה עם טענת העירייה נגד הליכים כאלה לפי סעיף 9 לתוספת השנייה. בית המשפט דן גם בסמכות המהותית – האם התיק שייך לבית משפט מנהלי או אזרחי – אך העדיף להתייחס לכך בהקשר הרחב יותר של פרשת חטיב. למרות החשש מעילות תביעה אישיות, בית המשפט ציין מנגנונים לטיפול בסוגיות אלה, והדגיש כי תביעות לא ממוניות ייבחנו בהמשך. ההחלטה אישרה את חבות העירייה במסגרת המשפטית הנוכחית, דחתה את הערר והטילה על העירייה הוצאות משפט בגין הוצאותיו המשפטיות של בן ששון.