ע"א 1100/08

תקציר

פסק הדין דן בחסינות עובדי ציבור וחסינות שיפוטית ביחס לתביעה המוגשת על ידי עורך דין. בתביעה נטען כי המשיבים, לרבות מנהל בתי הדין הרבניים והיועץ המשפטי של בית הדין הרבני, רדפו והטרידו את המערערת במעשיהם. המשיבים היו חסינים מפני העמדה לדין שכן מעשיהם נעשו תוך מילוי תפקידם השלטוני, ונפלו בגדר תפקידם. מעשיהם, שנועדו לאכוף את החלטות בית הדין ולהזהיר מפני התנהלות המערער, לא היוו זדון או כוונה לפגוע. לפיכך, הודעת ההכרה שהוציאה פרקליטות המדינה הייתה מוצדקת. יתר על כן, פסק הדין קובע כי החסינות השיפוטית היא מוחלטת וחלה על פעולות המבוצעות על ידי בעלי תפקידים שיפוטיים במסגרת תפקידם השיפוטי. סעיף 8 לפקודת הנזיקין מעניק חסינות לבעלי תפקידים שיפוטיים, ואין סיבה לפרוץ גדר זו אלא במקרים חריגים. טענותיו של המערער, שבמרכזן החלטות שיפוטיות וה"חרם" הנטען עליו, היו קשורות למעשים שיפוטיים ועל כן חלה עליהם החסינות. החלטות השופטים לפסול את המערער שוב ושוב, אף שניתן לטעון כי פגעו בו, היו בתחום סמכותם והיו שיפוטיות באופיין. ניתן היה למצוא פתרון טוב יותר כדי להימנע מפגיעה מיותרת במערער, אך החסינות המוקנית לשופטים בגין פעולתם השיפוטית עומדת בעינה. לפיכך, שני הערעורים נדחים.