ת"א 23902-07-14

תקציר

המבקשת, בעלת מרכז מסחרי וחניון מטעמו, עתרה למתן צו מניעה זמני וקבוע שיאסור על המשיב להשתמש בחניון לצורך גישה לאתר בנייה סמוך. המבקשת טענה כי מעשיה של המשיבה פגעו בזכויותיה הקנייניות וגרמו לה נזקים כלכליים, כמו גם אי נוחות ישירה ועקיפה. עם זאת, בית המשפט לא מצא הצדקה להיעתר לבקשת המבקש לסעד זמני. המבקש לא הוכיח כל נזק כלכלי או אחר שנגרם כתוצאה מהשימוש שעשה המשיב בחניון, שהיה פתוח לציבור וברובו ריק. זאת ועוד, מעברו של המשיב בחניון היה קצר ולא תדיר, ודרכי הגישה החלופיות לאתר הבנייה לא היו מעשיות. בית המשפט הדגיש כי זכויות הקניין מוגבלות ויש לממשן בתום לב, במיוחד כאשר הן מאוזנות מול זכויות קניין של אחרים. במקרה דנן, זכותה של המשיבה לגישה לאתר הבנייה שלהם גברה על טענות המבקש, מה גם שהמבקש לא הוכיח פגיעה מהותית. בנוסף, הוצע למבקשת שוב ושוב לשקול מחדש את בקשתה לסעד זמני, אך היא עמדה על בקשתה. לפיכך, הבקשה לסעד זמני נדחתה, והמבקש חויב לשלם למשיב הוצאות בסך 25,000 ₪. בית המשפט הציע למבקש לבחון את התביעה העיקרית וקבע לוח זמנים להמשך ההליכים.