עת"מ 23663-08-20

תקציר

העותר הגיש עתירה לביטול צו בנייה מסוכנת שהוציאה נגדו העירייה. הצו חייב את העותר לפנות ולהרוס מבנה נייד בשטחו בתוך 14 יום, שכן הוא נחשב מסוכן לציבור. המשיבים טענו כי העותר נעדר מעמד להגשת העתירה, שכן הוא אינו הבעלים החוקי של הנכס. בית המשפט דחה טענה זו בקובעו כי שאלת זכויות הבעלות צריכה להתברר בתביעה אזרחית נפרדת וכי לעותרת, כבעלים בפועל, עומדת הזכות לערער על הצו. עוד טענה העירייה כי העותרת פעלה בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון בכך שביצעה עבודות תיקון במבנה בניגוד לצו. בית המשפט נעתר לכך, וקבע כי העותר קיבל או נודע לו על הצו טרם ביצוע העבודות. בנוסף, נמצא כי העותר הפר צו שיפוטי שהוטל לאחר מכן, דבר הממחיש עוד יותר את חוסר שפיותו. בית המשפט הדגיש כי לא יפתח את שעריו לעותרים המזלזלים בחוק ועוסקים בעזרה עצמית. לגופה של העתירה קבע בית המשפט כי החלטת העירייה להוציא את צו הבנייה המסוכנת הייתה סבירה והתבססה על חוות דעת של מהנדסים מומחים. הצו הוצא מכוח ההוראות הרלוונטיות בחוק העזר של פתח תקווה, ומצבו המסוכן של המבנה נקבע בדו"חות המהנדס. בית המשפט ציין כי המבנה הפך מסוכן בשל פעולת ההריסה הבלתי חוקית של העירייה, אך הדגיש כי הדאגה העיקרית היא לשלום הציבור. חוות הדעת של העותרת, שסתרה את עמדת העירייה, לא היוותה עילה מספקת להתערבות בית המשפט בהחלטת ראש העירייה. כמו כן, בית המשפט הסביר כי מצב הבניין והיעדר היתר בנייה משמעותו שלא ניתן לתקן אותו מבלי לעבור על החוק. לכן, הריסה הייתה האפשרות היחידה. משכך, נדחתה העתירה, והעותר חויב לשאת בהוצאות העירייה. צו הבנייה המסוכנת נותר בתוקפו והיה צורך לבצעו בתוך 14 יום מיום מתן פסק הדין.