עמ"נ 38773-11-19

תקציר

פסק דין זה מאחד שישה ערעורים מנהליים בנוגע לחוקיותו של היטל השבחה שהוטל על חברות בנייה יזמיות ששיפצו בנייני מגורים בהרצליה. המערערים הגישו בקשות להיתרים לחיזוק והרחבת המבנים מכוח תמ"א 38, המעודדת חיזוק מבנים קיימים מפני רעידות אדמה באמצעות התרת תוספות ליחידות דיור קיימות. ההיתרים כללו בקשות להקלות בקווי בניין לצורך הקמת ממ"דים, ובחלק מהמקרים הסבת שטחי מרפסות מקורות קיימים לשטחים מרכזיים. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה נעתרה לבקשות אך דרשה היטל השבחה, מה שהוביל לעררים אלה. הסוגיה הראשונה נוגעת לפטור מהיטל השבחה בגין הקמת ממ"דים. בית המשפט קובע כי הפטורים שבסעיפים 19(ב)(9) ו-19(ב)(10) לחוק התכנון והבניה אינם ישימים למקרים הנוכחיים. בעוד שהממ"דים נופלים בגדר דרישות השטח המינימליות, בית המשפט מוצא כי ההקלות שאישרה הוועדה המקומית חרגו מעבר למה שהותר על פי תמ"א 38, ולכן הפטורים אינם חלים. כמו כן, השיפור התכנוני הנובע מההקלות, המאפשר הקמת שטחים עיקריים נוספים, חייב במס. עם זאת, בית המשפט מבחין בין שיפורים תכנוניים איכותיים וכמותיים. הראשונה, הנוגעת לממ"ד או לאזור המרכזי הקיים, צריכה להיות פטורה מההיטל, ואילו האחרונה, הכרוכה בתוספת שטח עיקרי, חייבת במס. הנושא השני נוגע להיטל השבחה בגין הסבת מרפסות לשטחים מרכזיים. בית המשפט מסכים עם ועדת הערר כי הגיור אינו פטור ממס לפי סעיף 19(ב)(10), שכן הוא אינו מותר במפורש על פי תמ"א 38, אלא על ידי תכנית נפרדת (הר/2213). בית המשפט דוחה גם את טענת המערערים כי אין השבחה בפועל, וקובע כי שווי השוק של הנכס עשוי לעלות עקב שינוי מעמדו המשפטי ממרפסת לאזור מרכזי. מדובר בעניין של שמאות, שבית המשפט נמנע בדרך כלל מלעיין בו. משכך, הערעורים נדחים, למעט שני מקרים בהם הם מתקבלים בחלקם בסוגיית הסעדים להקמת ממ"דים. המערערים נדרשים בארבעה מקרים לשלם לוועדה המקומית הוצאות משפט בסך 7,500 ₪ כל אחד.