בג"צ 243/52

תקציר

המקרה של אהרון ביאלר נ' שר האוצר ואח' (בג"ץ 243/52) סובב סביב תוקפן של תקנות שעת חירום שהותקנו על ידי שר המסחר והתעשייה, אשר הטילו תשלומי חובה על בעלי חומרים מסוימים, לרבות מכונות וציוד. ביאלר, שייבא מכונות למפעלו, נדרש לשלם תשלומי חובה אלה על בסיס שער המט"ח המוגדל. לטענתו, התקנות אינן חוקיות, שכן הן נעדרות בסיס חוקי וחורגות מהתכליות המפורטות בפקודה הרלוונטית. עם זאת, בית המשפט קבע כי הארכת תוקפן של התקנות על ידי הכנסת מרמזת על חוקיותן והסמיך אותן כחוק. יתר על כן, ההגדרה של "חימר" בתקנות פורשה כך שתכלול את המכונות המיובאות של ביאלר, ובית המשפט דחה את הטענה כי הרשות המוסמכת לא השתכנעה בנחיצות התשלומים. לבסוף, בית המשפט לא מצא כל הפרה של הסכם בין ביאלר לבין הממשלה בנוגע לשער החליפין של היבוא שלו. השופט אגרנט, בתמיכת השופטים אולשן, אסף וזלטר, קבע כי יש לבטל את הצו המותנה, והדגיש כי חוק הארכת הכנסת מעניק לתקנות תוקף משפטי. השופט חשין הסכים אך הדגיש את אישורה המהותי של הכנסת את התקנות. כתוצאה מכך ביטל בית המשפט את הצו המשהה את תשלומי החובה.