המ"ש 11441-05-25

תקציר

ניתוח משפטי זה מתמקד בנימוקי בית המשפט לדחיית בקשת המבקש, תוך הדגשת העקרונות המשפטיים והשיקולים הפרוצדורליים העומדים על הפרק. **I. אי הוכחת הגשה בזמן ונטל ההוכחה** * בית המשפט מדגיש את הימנעותו של המבקש מלספק ראיות כלשהן להגשת בקשה למשפט במסגרת הזמן שנקבעה. טענת המבקש כי איבד את ההפניה לבקשה, במיוחד ללא כל תיעוד תומך או אישור על משלוח בדואר, נחשבת כבלתי מספקת. * זה עולה בקנה אחד עם העיקרון המשפטי כי נטל ההוכחה מוטל על הצד המבקש להפעיל זכות פרוצדורלית או הארכה. הסתמכות בית המשפט על *Crim. Crim. 62636-05-25 Karbel v. מדינת ישראל* מדגישה את הצורך בהוכחות קונקרטיות לבקשה במועד, כגון אישור בדואר רשום, ולא רק טענות על משלוח דואר. בית המשפט דוחה במפורש את הטענה כי המבקש אינו נדרש לשמור מסמכים להוכחת הגשתם בזמן. **השני. ההשלכות המשפטיות של תשלום קנסות** * בצדק מציין בית המשפט כי בהתאם לסעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, תשלום קנס מהווה הודאה, הרשעה וביצוע העונש. * הדבר מציב בפני המבקש משוכה פרוצדורלית משמעותית, שכן הארכת מועדים לאחר התשלום מותרת בדרך כלל רק ב"מקרים חריגים וחריגים", כפי שנתמך בפסיקה המצוטטת (*ע"א 2096/07 ציפורה כוכבי נ' מדינת ישראל*, *ע"א 8927/07 אבו עסב נ' מדינת ישראל*, *ע"א 7839/08 קורנפלד נ' מדינת ישראל*, ו*ע"א 9540/08 עופר מוסברג נ' מדינת ישראל*). בית המשפט מצא כי המקרה הנוכחי אינו עומד בקריטריונים מחמירים אלה. **השלישי. היעדר בדיקת נאותות ודילטוריות פרוצדורלית** * בית המשפט מזהה חוסר קריטי בבדיקת נאותות מצד המבקש. מודעותו של המבקש לדו"ח (מיום 21.3.2024) והעובדה שדו"ח "אמצעי התיקון" המצורף (מיום 26.2.2025) הצביע על כך שהדו"ח המקורי לא טופל במשך למעלה מארבעה חודשים, בצירוף תשלום הקנס לאחר מכן, מלמדים על עיכוב משמעותי בנקיטת הפעולה. * בית המשפט מסתמך על *ע"פ 35639-04-15* כדי להדגיש שוב את החשיבות העליונה של היצמדות לערוצים פרוצדורליים ומועדים, במיוחד ב"עניינים משפטיים ותעבורתיים". פסיקה זו מדגישה את הצורך בכללים נוקשים ואחידים, כאשר חריגות מהן מחייבות נסיבות מבוססות ומיוחדות כדי להתגבר על חסמים פרוצדורליים ולמנוע מבול של בקשות בלתי מוצדקות. **הרביעי. חשד למניע פסול** * עיתוי בקשת המבקש, שהוגש רק לאחר שנדרש לנקוט בצעדים מתקנים, מעלה חשד כי הבקשה נועדה בעיקר להימנע מהשלכות אלה. * הפניית בית המשפט ל-*Crim. Crim. 51587-11-18 Ahmad Hamdan v. מדינת ישראל* ו-*ע"פ 2754/12 פאול ביסמוט נ' מדינת ישראל* מדגישה את התקדים המשפטי הקבוע לפיו בקשות המוגשות לאחר הטלת אמצעים מתקנים או איום בפסילה נתפסות לעתים קרובות בספקנות, מה שמרמז על מניע נסתר פוטנציאלי לעקוף את המטרה המוצהרת. **V. חוסר טיעונים ראייתיים בשלב זה** * בית המשפט מכיר בטענות המבקש בדבר סתירות ראייתיות (גרסת השוטר מול גרסת המבקש), אך סבור כי הן אינן מספיקות בשלב הפרוצדורלי הנוכחי. * טיעונים כאלה, על פי *Crim. Crim. 36798-04-18 Haytam Sabit v. מדינת ישראל*, יהיה בעל משקל רב יותר במהלך דיון הוכחות שבו ניתן יהיה להעריך ישירות את מהימנותם של עדים. בשלב הבקשה, טענות אלה לבדן אינן מצדיקות את היענות לבקשה. **השישי. מסקנה מטעמים פרוצדורליים** * בית המשפט מגיע למסקנה כי טענותיו של המבקש אינן מספקות עילה מספקת להארכת המועד האחרון למשפט. יתר על כן, הם אינם מצליחים לבסס את "הסיבות המיוחדות" הדרושות לביטול הרשעה על ידי "החזרת השעון לאחור". * בית המשפט קובע במפורש כי המבקש לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, לא הוכיח בדיקת נאותות ולא הציג נסיבות חריגות המצדיקות את הסעד המבוקש. לפיכך, הבקשה נדחית על סמך הערכה מקיפה של כשלים פרוצדורליים והיעדר הצדקה מהותית.