ער"מ 23491-09-15

תקציר

פסק הדין דוחה את שני הערעורים (תיק מס' 23491-09-15 ותיק מס' 23415-09-15) מכמה טעמים. ראשית, בתיק מס' 23491-09-15, הערעור נדחה משום שהוגש ללא בקשת הארכה, שכן חלף המועד האחרון. צו העיקול הזמני, שכלל עיקול משכורות, ניתן עוד במרץ 2015 ומאז לא הוגש עליו ערעור בהצלחה, למרות מספר ניסיונות. לפיכך, גם כל החלטה שהתקבלה לאחר ניסיון מיותר להאריך את העיקול ביוני 2015 אינה תקפה. יתר על כן, לגופו של עניין, השופט מסכים עם ההחלטות הקודמות ואינו מוצא עילה להתערב, בקובעו כי המשיבים הציגו ראיות מספיקות להטלת העיקול. השופטת מדגישה כי סוגיית עיקול השכר נפרדת מהעניינים האחרים ואינה מצדיקה פתיחה מחדש של התיק כולו. בנוסף, השופטת תומכת בקביעה כי המשיבים עמדו בנטל ההוכחה הנדרש וכי לחברה אכן יש טענה כנגד המערערים. לבסוף, השופט מתייחס לזכויות העתידיות של המערערים, ומסביר כי ניתן להטיל עליהן עיקולים, לרבות משכורות, כל עוד העילה כבר קיימת. גם בתיק מס' 23415-09-15 נדחה הערעור. עניינה בסוגיית "העיקול העצמי", בה טוענים המערערים בדבר הסמכות לבקש עיקול בשם החברה. השופט קובע כי אותה רשות שהגישה את התביעה הנגזרת מאפשרת להגיש בקשה להצמיד את זכויותיהם וכספם של המערערים לחברה. השופט מורה לצדדים לפעול על פי ההוראות שהתווה הרשם וקובע כי היה מקום להגיש את בקשת המערערים בתוך המועד האחרון להגשת ערעור על ההחלטה מיוני 2015. לפיכך, הערעור נדחה גם מטעמים פרוצדורליים. זאת ועוד, השופט מחליט כי היקף הביטחון שהוטל על המשיבים הוא סביר ואין לשנותו. משכך, חויבו המערערים לשלם למשיבים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 4,000 ₪. פסק הדין ניתן בהיעדר שני הצדדים.