מ"ת 54471-12-12

תקציר

הנאשם בתיק הריגה עתר להסרת החיסיון מפרטי המודיעים ששהו עמו בעת מעצרו, חלקים מהסכם ההפעלה עם המודיעים האמורים וחלקים שונים מחומרי החקירה. המודיעים המדוברים כונו בתעודת הסודיות "יוסף אמירה" ו"מוחמד סלאח מחאג'נה". הנאשם טען כי חשיפת זהותם של המודיעים הכרחית להגנתו, שכן הם יכולים להעיד על הלחצים והאיומים שחווה לכאורה במהלך מעצרו. עם זאת, בית המשפט פסק נגד הנאשם, והדגיש את חשיבות השמירה על שלומם וסודיותם של מודיעים כדי להבטיח את יעילותו של כלי חקירה חיוני זה. יתר על כן, בית המשפט הורה לתביעה לספק סיכום בפרפרזה של עברו הפלילי של המודיע אמירה, ומצא אותו רלוונטי להערכת מהימנותם, אך רק אם ניתן לעשות זאת מבלי לפגוע בסודיות. חלקה השני של בקשת הנתבע, בעניין הסכם ההפעלה, נדחה, שכן בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענת הנתבעת כי הסתירה את ההטבות האמיתיות שהובטחו לו. באשר לחומרי החקירה, הסביר בית המשפט כי חלק מהקטעים שנמחקו אינם קשורים לחקירת הנאשם ואף יכולים להיחשב כחומר שאינו חומר חקירה. לכן, קטעים אלה לא ייחשפו. קטעים אחרים, בהם אלה מחקירותיהם של בסאם נג'אר ובילאל בריק, נמצאו כלא מועילים להגנתו של הנאשם, ונפסק כי החיסיון נשמר. מטעמים דומים דחה בית המשפט גם את העתירה בעניין חקירתו של לוראן אבו חמאם, וציין כי ייתכן שהמחיקה הייתה מיותרת, אך התוכן לא היה רלוונטי לעניינו של הנאשם. משכך, נדחתה העתירה, בכפוף לכך שהתביעה תציג פרפרזה על עברו הפלילי של המודיע אמירה, ובכך חיזקה את מחויבותו של בית המשפט להגנה על מידע סודי של מודיעים. פסק הדין נועד לאזן בין זכותו של הנאשם למשפט הוגן לבין האינטרס הציבורי בשמירה על סודיות הפעולות האינפורמטיביות.