ע"ו 36992-02-13

תקציר

המערער במקרה זה סבל מטרשת נפוצה, אשר גרמה לו לראייה כפולה ולחולשה באצבעותיו. מצב זה בא לידי ביטוי לראשונה לפני שהתגייס לצה"ל בשנת 1987 ולאחר מכן פעמיים נוספות בעת שירותו כמכונאי רכב בצה"ל. לאחר שחרורו בשנת 1992 אובחן כחולה בטרשת נפוצה. המערער קיבל פיצוי בגין שני ההתקפים שאירעו במהלך שירותו הצבאי, אך ביקש מבית המשפט הכרה בכך שמצבו הידרדר כתוצאה משירותו והוא קבוע. עם זאת, פסק הדין של בית המשפט צידד בהערכת הוועדה הרפואית כי ההחמרה במצבו של המערער לא נבעה מההתקפים במהלך שירותו אלא מהתקדמות טבעית של טרשת נפוצה. הוועדה הדגישה כי נכותו המוכרת של המערער מוגבלת לשני ההתקפים במהלך השירות וכי המחלה עצמה לא נגרמה עקב שירותו הצבאי. כמו כן, הוועדה הסבירה כי התקדמות המחלה מפרוגרסיה התקפית-הפוגתית לפרוגרסיבית משנית היא היבט ידוע של טרשת נפוצה ואינה קשורה לשירותו הצבאי, שהסתיים שנים רבות קודם לכן. עוד צוין בפסק הדין, כי תביעתו של המערער צריכה להיות מופנית כלפי קצין התגמולים אם יבקש לבסס זיקה בין טרשת נפוצה שאצלו לבין שירותו הצבאי. בית המשפט דחה את הערעור והדגיש כי החלטת הוועדה הרפואית התבססה על חוות דעת מומחה והייתה נקייה מטעויות משפטיות. בנוסף, הדגישה השופטת כי ההחלטות הקודמות שהכירו ברמת נכות מסוימת אינן מחייבות את הוועדה הנוכחית וכי ניתן לתקן טעויות מנהליות. הערכת כל ועדה התבססה על הראיות הקיימות, והחלטת הוועדה הנוכחית לייחס את ההידרדרות למהלך הטבעי של המחלה הייתה סבירה. לפיכך נדחה הערר והחלטת הוועדה הרפואית התקבלה.