עת"מ 53501-04-13

תקציר

העותר, שמאי, הגיש עתירה נגד המשיב, השמאי הממשלתי הראשי, בה ערער על ההחלטה להוציאו ממאגר השמאים המספקים שירותים למשרדי הממשלה, וביקש לבטל את ההחלטה ולהחזירו למאגר המידע. המשיב טען כי העתירה הוגשה באיחור, אולם השופט חלק על כך וקבע כי פרק הזמן החל במועד שבו החליט המשיב בערעור העותר, שהוא הליך ערעור ראוי שנתן לעותר הזדמנות לטעון את טענותיו. השופטת דחתה את טענת המשיב כי החריג לאי אכיפת חוזה שירות אישי חל במקרה זה, שכן לא ניתן לשחרר את המשיב מההסכם ללא כל הצדקה במישור המנהלי. העותר טען כי הליך הרענון, שהביא להדחתו, נעשה שלא כדין, בניגוד להוראות סדר הדין הציבורי. השופט קבע כי טענות העותר בעניין זה אינן מבוססות, שכן הנוהל נוהל כראוי. השופטת דחתה גם את טענות העותר כי המשיב לא היה מוסמך לקבוע את הקריטריונים להרחקה וכי חל שינוי טעם בלתי סביר באשר לסיבות להרחקתו. זאת ועוד, השופטת לא מצאה כל הצדקה לטענת האפליה של העותר, שכן הנתונים על משך ההעסקה לא נלקחו בחשבון בהליך הרענון. השופט קבע כי החלטת המשיב לגופו של עניין, המבוססת על ותק ואיכות מקצועית, הייתה סבירה, אך העותר לא התקיים דיון מסודר בעניין, דבר הנוגד את כללי הצדק הטבעי. לפיכך החליט השופט כי יש להחזיר את עניינו של העותר לדיון בפני המשיב, שם יוכל להציג את טענותיו בדבר איכותו המקצועית, והמשיב ייתן החלטה חדשה. עוד הורה השופט כי צו המניעה הזמני המונע את הרחקתו של העותר יישאר על כנו למשך 30 יום לאחר פרסום ההחלטה החדשה, וקבע כי על המשיב לשאת בהוצאותיו.