ע"ו 49290-09-11

תקציר

המערער, יליד 1987, ערער על החלטת הוועדה הרפואית העליונה, אשר העריכה את נכותו בשל הגבלה בתנועות עמוד השדרה המותני בשיעור של 7.5%. בערר נטען כי הוועדה לא התייחסה כראוי לחוות דעת המומחה שסיפק המערער, אשר הצביעה על דרגת נכות גבוהה יותר של 20%. עוד טען המערער כי הוועדה לא בחנה כראוי את הגבלת התנועה ולא פעלה להערכתה על פי ההוראות. עם זאת, בית המשפט קבע כי קביעת אחוזי הנכות היא עניין רפואי והעניק לוועדות הרפואיות שיקול דעת להעריך מצבים רפואיים. הוועדה, שהורכבה משלושה רופאים מומחים, ערכה בדיקה ולא ציינה התכווצויות שרירים או חריגות, והמערער יכול היה להגביל מעט את כיפוף פניו קדימה. בית המשפט הכיר בכך שהוועדה שקלה את חוות דעת המומחה, אך לא מצאה מגבלות מתונות, ובמקום זאת ציין הגבלות קלות בלבד. עוד צוין כי בבדיקות המפורטות בתקנות לא נקבעו קריטריונים או זוויות תנועה, והותירו את ההערכה לשיקול דעתו של הרופא הבודק. בית המשפט הדגיש כי אין באפשרותו להתערב בשיקול דעתם של הרופאים המומחים בעניין הגבלת תנועה. יתר על כן, הוועדה לא נדרשה להתייחס לכל ממצא לגופו, כל עוד החלטתה הייתה ברורה ומובנת. מאחר שהחלטת הוועדה נומקה כראוי והתבססה על שיקולים רפואיים מקצועיים, נדחה הערר. כל מקרה נחשב לגופו, ולא ניתן היה להשתמש בתקדימי העבר כדי להסיק דרגת נכות מתאימה. הערעור נדחה, ללא צו להוצאות, ותיקו הרפואי של המערער הוחזר לבא כוח המשיב. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של שני הצדדים.