פ"א 33150-01-16

תקציר

פסק הדין דן בחלוקת הסמכויות בין המדינה לוועדות המקומיות בנוגע לאישום פלילי בענייני תכנון ובניה. הוא מתייחס למקרים קודמים שבהם נאמר בבירור כי למדינה ולוועדות המקומיות יש סמכות מקבילה בעניין זה. סמכות המדינה להגיש כתבי אישום במקרים כאלה אינה שיורית וניתן להפעיל אותה באופן עצמאי, ללא צורך במעורבות מצד הנאשם. סמכות זו מקבלת עיגון נוסף בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה 8.1101, הקובעת אף היא כי מערך האכיפה של המדינה יכול לפעול במקביל לסמכות הוועדה המקומית. ההנחיה מונה דוגמאות למקרים שבהם יש להפעיל סמכות מקבילה של המדינה, לרבות כאשר קיימות עבירות חמורות או ניגוד עניינים, או כאשר הוועדה המקומית אינה מפעילה את סמכותה כראוי. השופט פוסק לטובת המערער וקובע כי המערערת הפעילה את סמכותה כדין במקרה זה וכי בהחלטת בית משפט קמא נפלו טעויות. השופט מקבל את הערעור ומבטל את החלטות בית המשפט קמא, תוך שהוא מדגיש כי האינטרס הציבורי במקרים אלה מחייב את הגשת כתב האישום.