בש"פ 10480/07

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לבקשה של נאשם לעיין בטיוטת כתב אישום שהוכנה נגד עד במשפטו של הנאשם עצמו. הנאשם טען כי מאחר וטיוטת כתב האישום התבססה על אותו חומר חקירה שכבר נמסר לנאשם, יש לאפשר לו גישה אליו. בית המשפט פותח בהתוויית הבסיס המשפטי לזכות העיון של נאשם בחומר חקירה, המעוגנת בסעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי, ומתפרשת באופן רחב בפסיקה קודמת כך שתכלול כל חומר רלוונטי לאישום, ולו באופן שולי בלבד. לאחר מכן דן בית המשפט בחריג לעיקרון זה בנוגע ל"רישומים פנימיים" של רשויות החקירה והתביעה, אשר בדרך כלל אינם נחשבים לחומר חקירה ולכן אינם כפופים לחובת הגילוי. טיוטת כתב אישום, על פי בית המשפט, נופלת לקטגוריה זו, מה גם שפעמים רבות מדובר בניסוח זמני וניתן לשינוי על בסיס הראיות בתיק, ועשוי לעבור שינויים משמעותיים בטרם יתקבל ככתב אישום סופי. בית המשפט מכיר בכך שייתכנו נסיבות חריגות שבהן יהיה מקום להמצאת טיוטת כתב אישום לנאשם, אך מוצא כי במקרה זה אין נסיבות כאלה, שכן חומר הגלם עליו מתבססת טיוטת כתב האישום כבר שותף עם הנאשם. זאת ועוד, מסירת טיוטת כתב האישום לבא כוחו של העד לשימוע אינה משנה מסקנה זו. לבסוף, בית המשפט מציין כי גם אם קיימים הבדלים בין טיוטת כתב האישום לבין כתב האישום הסופי שהוגש נגד העד, אין בכך כדי להצדיק חריגה מכלל אי הגילוי, למעט תרחיש אפשרי אחד שעל התביעה לברר: האם ההבדלים נובעים מהבטחות שניתנו לעד. בית המשפט מסיים בכך שהוא דוחה את בקשת הנאשם לעיין בטיוטת כתב האישום, אך נעתר לחובת התביעה להודיע על כך לבית משפט קמא.