ע"ע 66754-09-14

תקציר

ערעור זה מערער על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע בשתי סוגיות הנוגעות לתנאי העסקתם של המערערים ככבאים. המערערים הם 19 כבאים שהחלו לעבוד לאחר 1.1.2002, ומוגדרים ככבאים דור בינוני או שני. הסוגיה הראשונה נוגעת לשאלה האם "שכרם הקובע" של המערערים לצורך הפרשות לקרן השתלמות כולל משמרות נוספות ושעות נוספות. בית המשפט קבע כי תוספות אלה מותנות ואינן חלק מהשכר הקובע, שכן הן תלויות בעבודה בפועל ומשתנות בשיעורן בהתאם למספר שעות העבודה. זאת ועוד, טענת המערערים כי יש לכלול את התוספות על בסיס הסכם מקומי משנת 1998 וחוקת העבודה נדחתה, שכן מקורות אלה אינם מזכירים במפורש תרומות לקרנות השתלמות. בנוסף, דחה בית המשפט את טענת אפליית הכבאים באיגודים עירוניים אחרים, שכן הטענה לא הוכחה עובדתית וההסכמים המקומיים אינם מקנים זכאות להכללת משמרות נוספות. הסוגיה השנייה נוגעת לזכאותם של המערערים למכסת חופשה מוגדלת מעבר ל-22 ימי עבודה בשנה. בית המשפט פסק נגד המערערים בקובעו כי ההסכם משנת 1980, עליו התבססה תביעתם, עסק בפיצויי מנוחה בגין עבודה בשבתות ובחגים, ולא בעבודה במשמרות. יתר על כן, הסכם הדורות והסכם 2012 לא העניקו מכסת חופשות מוגדלת; במקום זאת, הם התמקדו בפיצוי הכבאים על עבודה במשמרות ודמי מחלה. בית הדין הגיע למסקנה כי המערערים לא הקימו זכות חוקית למכסת חופשה מורחבת וכי ההסכמים הקיבוציים הקיימים אינם תומכים בטענותיהם. עם זאת, השופטים הכירו באופי הייחודי של עבודת הכבאים ועודדו את הצדדים לנהל משא ומתן קיבוצי על פתרון. ההחלטה התקבלה מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים.