עת"מ 27901-01-10

תקציר

התערבותו של בית המשפט בהחלטות רשויות התכנון היא בדרך כלל מצומצמת, ומתרחשת רק במקרים חריגים שבהם החלטות מתקבלות בחוסר תום לב, ללא סמכות או שאינן סבירות. לרשויות התכנון שיקול דעת רחב בקבלת החלטות, ותפקידו של בית המשפט לבחון את חוקיות ההליכים שלהן. טענת העותרת מתמקדת בפרשנות הוראות המעבר בתכניות המתאר הארציות (תמ"א) 21/3 ו-35, אשר לטענת העותרת צריכות להיבחן ולהתערב בהן על ידי בית המשפט. השאלה המרכזית היא האם ניתן לאשר את התכנית המוצעת, שהיא תכנית מפורטת, מכוח הוראות המעבר של תכניות המתאר. רוב חברי ועדת הערר פירשו את הוראת המעבר של תמ"א 21/3 ככזו שאינה חלה על התכנית המפורטת שהוגשה לאחר כניסת התכנית לתוקף. דעת המיעוט לא הסכימה, והשופטת הסכימה עם האחרונה, וסברה כי יש להחיל את הוראת המעבר על התכנית המוצעת. בעקבות זאת החליטה השופטת לקבל את העתירה, תוך שהיא דוחה את החלטות רשויות התכנון. עם זאת, השופט לא נעתר לבקשת הסעד העיקרית של העותר להורות לוועדה המחוזית להפקיד את התכנית להתנגדויות. במקום זאת, הוחזר הנושא לוועדה המחוזית לדיון חוזר, שם תידון התוכנית המפורטת המייעדת את המתחם לשימוש תעשייתי. המשיבים חויבו לשאת בהוצאות העותר, בסך 20,000 ₪.