עת"מ 22199-06-14

תקציר

העותר הגיש עתירה לבית המשפט בה ביקש לנמק את הרשויות לחוסר המעש שלהן בכל הנוגע לפינוי מבנים החוסמים את הגישה לביתו. הרשויות טענו כי העתירה חורגת מסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים, שכן היא אינה נוגעת להחלטה שקיבלו. בית המשפט בחן את הוראות חוק בתי המשפט המנהליים ותוספתו, הקובעות כי סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים כוללת החלטות של רשויות, לרבות רשויות מקומיות, ועניינים הנוגעים לתכנון ובניה. בית המשפט פירש הוראות אלה כך שסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים משתרעת על מקרים שבהם הרשויות לא קיבלו החלטה, לרבות אי-הפעלת סמכויות האכיפה שלהן. פרשנות זו עולה בקנה אחד עם המגמה הכללית בפסיקה להרחיב את סמכויותיו של בית המשפט לעניינים מנהליים ולהבטיח כי תהיה לו המילה האחרונה בעניינים מינהליים. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי חובת הרשויות להפעיל שיקול דעת בפעולותיהן קשורה לחובתן לנמק, שכן היעדר החלטה ברורה מעכב ביקורת ועלול לעורר חשש לקבלת החלטות שרירותית או בלתי תקינה. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי העתירה מצויה בגדר סמכותו המהותית, ובקשת הרשויות לדחות את העתירה מטעמים שיפוטיים נדחתה. עם זאת, בית המשפט הטיל ספק בהחלטתו של העותר להמשיך בהליך ספציפי זה וביקש הבהרות נוספות בעניין.