סע"ש 24695-07-19

תקציר

התובעת, עובדת שעתית, עבדה אצל הנתבעת במשך שש שנים. התובע תבע את הנתבע בגין תשלומי פיצויים שונים, ביניהם: אי הודעה לעובד על תנאי עבודתו, גמול שעות נוספות, פדיון חופשה שנתית, דמי חגים, דמי הבראה, הפרשות לפנסיה, פיצויי פיטורים והלנת שכר. בית המשפט פסק לטובת התובע ברוב הסעיפים. ראשית, הנתבעת לא סיפקה לתובע חוזה עבודה ולא הודיעה לו על תנאי עבודתו, שהיא התחייבות של המעסיק. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם פיצוי בסך 2,500 ₪ בגין הפרה זו. שנית, באשר לגמול שעות נוספות, קיבל בית המשפט את חישובי התובע ומצא כי הנתבע שילם לתובע בחסר עבור עבודתו בשעות נוספות, והורה לנתבעת לשלם 43,538 ₪ בנוסף להפרשי הצמדה וריבית. שלישית, התובע טען לפדיון חופשה שנתית, וטען כי לא לקח ימי חופשה במהלך עבודתו. בית הדין הסכים כי מדו"חות הנוכחות של התובע עולה כי הוא לא ניצל את ימי החופשה השנתית שנרשמו בתלושי שכרו והורה לנתבעת לשלם 1,200 ₪ עבור ארבעה ימי חופשה. רביעית, בית המשפט מצא כי התובעת זכאית לדמי הבראה בסך 756 ₪, אותם הנתבעת לא שילמה במלואה. חמישית, בית המשפט בחן את החישובים הסותרים של הצדדים בנוגע לזכאות התובע להפרשות לפנסיה. בית הדין ערך חישוב משלו על סמך תלושי השכר של התובעת ומצא כי הנתבעת כבר שילמה את מלוא זכויותיה של התובעת, ולכן ביטל סעיף זה. שישית, התובע תבע פיצויי פיטורים מלאים עם התפטרותו עקב מצב רפואי. עם זאת, בית הדין מצא כי התובע לא הביא כל ראיה רפואית לתמיכה בתביעתו וכי התובע הוא זה שיזם את סיום יחסי העבודה. לפיכך, דחה בית הדין את התביעה לפיצויי פיטורים. בנוסף, הנתבעת תבעה מנגד ניכוי משכרה של התובעת, לרבות גמול שעות נוספות והוצאות ארוחות. בית המשפט דחה את תביעתה שכנגד של הנתבעת בנימוק כי לא התקיימו הדרישות לניכויים רטרואקטיביים, וכי ההטבות שביקשה הנתבעת להשיב לא באו לידי ביטוי בכתב. ככלל, קיבל בית המשפט באופן חלקי את טענות התובעת והורה לנתבעת לשלם את הסכומים הנזכרים לעיל, תוך הפרשי הצמדה וריבית שנצברו ממועד הגשת התביעה. בית המשפט החליט גם שלא לפסוק הוצאות בשל הפער המשמעותי בין הסכומים הנתבעים לבין הסכומים שנפסקו. לבסוף, בית המשפט התיר ערעור ראוי על פסק הדין.